(כי זה טוב וכיף להיזכר בנוסטלגיות.)

אז קודם כל אני רוצה לאחל לכל הבלוגרים המקסימים שנה מופלאה ומושלמת!

למרות שזה באיחור, לא הייתה לי ההזדמנות להגיד את זה .

אז בואו נראה מה קרה בינתיים...

הבנתי שאני מאוהבת בו ובחבר הכי טוב שלו, בשניהם.

כמובן שאצלו זה יותר חזק אבל התאהבתי בחבר הכי טוב שלו, שניראה יותר בעניין.

חזרתי לנגן בפסנתר, אמנם לא כמו פעם אבל זו התחלה, בכל זאת לא ניגנתי כבר 4 שנים.

קיבלתי אצל אחד הידידים היותר טובים שלי את כינוי 'ילדת סקייפ'.

הוא לא באמת קורא לי ככה, הוא לא קורא לי בכלל.

אני מרגישה ככה.

אני רואה אותו בבית-ספר, בהפסקות ובסוף היום, אז למה הוא לא ניגש לומר שלום? למה הוא משאיר את זה לסקייפ?

אתמול כבר לא היה לי כוח לכלום, באתי בשלוש, אכלתי ונפלתי על הספה בסלון ונירדמתי לשש-עשרה שעות טובות.

אחר כך כל הטלפון שלי מלא באסאמסים מימנו ובפייסבוק ובסקייפ ובמה לא.

אז חמוד, אני לא 'ילדת המחשב' שלך ואתה לא תתנהג אליי ככה! מה זה אמור להביע?! אני עוברת לידך בבית-ספר ומחייכת לך, אני הולכת מאחורך ואתה שומע אותי! זה לא שאתה לא שומע אותי, אתה שומע אותי!

אבל אתה מתעלם מימני.

זה ממש מעצבן!

ממש!

אז אמרתי לו את זה היום, והוא התעצבן עליי שאני משקרת ושאני אף פעם לא אומרת לו שלום ושאני משאירה הכל לסקייפ, ואמרתי לו ש'למה שאני אגיד לא היי אם כל החברים הגדולים והמקובלים שלו לידו' והוא שתק בערך כמה שניות ואז ענה תשובה די רגועה ש'לא אכפת לו בת כמה אני ושאני ידידה שלו' וש'אני סתם אומרת', אני לא סתם אומרת, אני אומרת את האמת!

אני יודעת שהוא מתבייש מימני כי אני קטנה מימנו בשנתיים אז אני פשוט לא ניגשת אליו או אומרת לו משהו! אז אם זה לא מפריע לו, למה הוא מתנהג כאילו זה כן?

בקיצור בנים זה עם מסובך, גם עם הם החברים הכי טובים שלך.

טוב אני לא אחפור לכם יותר, אני אלך לחשוב לעצמי למה לעזעזל הטלוויזיה שלי נדלקה מעצמה (קריפי), ביי... ♥

אגב, יש לי עוד שבוע ויום יום הולדת, אני מתרגשת ^^