בתחילת השנה לא הפסקת להסתכל עליי, אחר כך עד שסוף סוף דיברנו שיחה היא הייתה מצחיקה וכיפית וכל יום דיברנו גם עם זה ממש קצת וכבר אז הספקתי להתאהב בך, אמרת לי שאני יפה, אמרת לי תני נשיקה, אמרת לי הרבה דברים...

אולי שיחקת בי? אולי לא?

לפי איך שאני מכירה אותך אתה לא בן-אדם שמשחק, אז למה זה יצא ככה?

למה האופי שלך כל כך מושך אותי? למה אתה יפה מידי? למה אתה מצחיק אותי? למה אתה מכבד ומנומס כשצריך? למה את צנוע ונחמד?

למה אתה מושלם?

אתה כל מה שאני מחפשת בבן, הכל.

אני צריכה להפסיק לעבוד על כולם, לעבוד על עצמי.

אני אוהבת אותך ועדיין יש לי אלייך רגשות.

אני יודעת את זה וככה כולם.

אז אני צריכה להפסיק לשקר! אני צריכה להפסיק לעבוד על עצמי! אני צריכה להפסיק לשכנע את עצמי שאני לא אוהבת אותך...

כי אני כן.

כבר חצי שנה הסיפור הזה רודף אותי.

כבר חצי שנה אני משתגעת רק כשאני שומעת את השם שלך.

כבר חצי שנה עם אני רואה אותך הלב נופל לי לתחתונים.

כבר חצי שנה אני מגמגמת כשאני מדברת איתך.

כבר חצי שנה אני מנסה לדלות מכולם פרטים עלייך.

כבר חצי שנה עם אני רואה אותך מדבר עם בת אני מקנאה.

כבר חצי שנה הפייסבוק שלך אצלי במועדפים והוא הדבר הראשון שאני נכנסת אליו.

כבר חצי שנה אני מסתכלת רק עלייך בהפסקות, יגידו מה שיגידו, אני מסתכלת רק עלייך.

כבר חצי שנה יום שאתה לא בא לבית ספר הוא יום מיותר מבחינתי.

כבר חצי שנה אתה יותר מסתם ידיד.

כבר חצי שנה אני חולמת עלייך.

כבר חצי שנה אני מפנטזת עלינו ביחד.

כבר חצי שנה אני מציירת לבבות סביב השם שלך כמו ילדה קטנה וטיפשה.

כבר חצי שנה כל שירי האהבה שאני שומעת ושרה מופנים אליך.

כבר חצי שנה אני לא מפסיקה לחשוב עלייך.

כבר חצי שנה אני מאוהבת בך.

אני מכירה אותך שש שנים מה לעזעזל קרה פה?

איך כל הסיפור הזה התגלגל? איך הספקתי? איך הזמן עובר כל כך מהר? זה לא מרגיש לי חצי שנה, זה מרגיש לי כאילו רק אתמול חזרנו לבית ספר.

אני לא מבינה מה קרה ואיך זה קרה, אנחנו התחלנו להתעלם אחד מהשני.

בהתחלה פעם אחת עברת לידי וליד חברה שלי והסתכלתי לך בעיניים, ניסיתי לאמר משהו אבל לא יכלתי, גם אתה לא יכלת, פשוט הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.

התחלנו פחות ופחות לדבר, אפילו דברים בסיסיים כמו 'שלום' או 'בוקר טוב' "שכחנו" להגיד.

פשוט הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים.

אחר כך לא דיברנו, פשוט חייכנו אחד לשנייה או עשינו (עשית) פרצופים מצחיקים וצחקנו (צחקתי).

עכשיו אנחנו לא עושים כלום, רק מסתכלים אחד על השניה, וגם זה בקושי.

מה קרה?

איך זה קרה?

זאת אני?

זה אתה?

פישלתי?

הבנת שאני אוהבת אותך?

הבנתי שגם לך יש קטע אליי?

הבנתי שאתה מאוהב בחברה שלי?

חברה שלי כל הזמן ממשיכה להגיד שאני מדברת שטויות, אבל היא גדולה ממנו, היא יפה ממני, היא גדולה ממני, היא חברותית ממני, יש לה הרבה יותר ביטחון עצמי ממני, היא יותר טובה ממני... למה שהוא ירצה אותי בכלל עם יש אותה?

בהתחלה היא אמרה שהוא מכוער, לאט לאט שהוא יפה וניראה לי שיש לה גם משהו אליו, אולי היא מנסה להסתיר את זה מפניי, אני לא יודעת מה...

אבל אני בטוחה שיש לו משהו אליה.

אני מתוסבכת.

אני מתחילה לבכות.

אני לא אוהבת את זה.

אני לא אוהבת את המצב הזה.

אני רוצה לחזור לפעם.

אני רוצה לחזור לתקופה של תחילת שנה, לשיחה הארוכה והמצחיקה שלנו, לשיחה הראשונית שלנו, לפלרטוטים שלנו.

אני לא רוצה את המצב הזה.

אני רוצה מכונת זמן שתחזיר אותי אחורה.

אני לא אוהבת את הבלאגן הזה.

אני לא רוצה אותו.

לא טוב לי, אני לא אוהבת את זה.

אני אבודה.

אני לא יודעת מה זה, כואב לי.

כואב לי לחשוב על זה שאתה מתעלם ממני.

אולי אתה שונא אותי.

זה ניקרא לב שבור?