כתבתי בפוסט הקודם שאני אדבר איתו, וחבר שלי בכוונה עמד לידו ודיבר איתו כל ההפסקה והסתכל עליי! ואני... גאד...
דמאט...
אני פשוט הסתכלתי עליו מידי פעם וישבתי על האבנים וצחקתי עם חברות שלי, פשוט ככה... אחרי שהבטחתי לעצמי, שאני אדבר איתו.
וואו, באמת שנימאס לי, נימאס לי ממנו ומהרגשות שלי! למה יש לנו רגשות?! אלוהים לא היה פשוט יכול לדלג עליהם?! הכל היה יכול להיות הרבה יותר קל! ממה אני מפחדת בעצם?! מכלום! למה במחשב אני מדברת איתו ובמציאות אני משתפנת?! למה?!
או'ח, אני הולכת לדבר איתו, ואני הולכת להתחבר איתו, ואני הולכת להתחבב עליו, ואני הולכת פאקינג להתגבר עליו!
ילד, תראה מה אתה עושה לי, תראה...
אני כל כך שמחה שיש לי את חברים שלי ואת שיחות העידוד שלהם 3>