אני אפילו לא מבינה למה אני מרגישה ככה, במצבים כאלה פשוט אני נכנסת ללחץ ובורחת מהמציאות.
רבתי עם אימא שלי פעמיים את הריב הכי גדול שלנו, היא שברה לי את המאוורר, את המחשב (חלק קטן) ואת החולצה האהובה עליי, מעצבים.

אני כל כך מאוכזבת מעצמי שאמרתי לה דברים כאלו פוגעים, היא הבנאדם הכי חזק שאני מכירה ושאני הכי אוהבת.

בלעדיה אין לי חיים.

אז אחרי זה לא החזקתי את עצמי, ועוד יותר התאכזבתי מעצמי. חתכתי. אני יודעת שלא הייתי צריכה לעשות את זה אבל זה פשוט הרגיע אותי. אני מנסה להסתיר את הידיים כל השבוע וזה כל כך קשה...

האהוב שלי מתעלם מימני ולא מדבר איתי, והוא אפילו לא מוכן להגיד לי את הסיבה.

ובנוסף אני לא מצליחה להירדם בשום מחיר עד שמגיע הבוקר.

ועדיין, אני מרגישה שיש תקווה.

-מחר סופרלנד עם היפים שלי-.