ציפור חופשיה, זה מה שאני רוצה להיות.

הסתכלתי עכשיו דרך החלון שבחדר. מבטי ניתקע על ציפור אחת, למרות שהיו עוד עשרות כמוה. נתקעתי עליה.

אולי בשל צבעה הלבן, השונה מהשחור שעיפף את השאר. אולי בשל דרך התעופה שלה, או בשל הייחודיות שלה.

מעופפת לה, היא נראתה שמחה. היא נראתה חופשיה.

עפה לה בעיגולים יחד עם הקבוצה שלה. הם לא נראו משפחה, אחרי הכל היא לבנה.

אני רוצה להיות כמו הציפור הזאת.

אני רוצה להיות חופשיה.

לקבל דעות לבד ולהחליט על עצמי החלטות, לבצע את השגיאות וההטבות שלי לבד. עצמאות, זה מה שאני מחפשת.

אני כבר משתוקקת אל עצמאותי.

אשכיר דירה בת שלושה חדרים עם חברה שלי. דירה קטנה ומסודרת, כמו שאני אוהבת. חמימה, ביתית. בעיר שקטה ונחמדה, ללא הרבה רעש.

אקבל רשיון לאוטו, אעבוד. אעשה הכל על דעת עצמי.

זה לא שאני לא אוהבת את הבית שלי, או את אימא שלי, או את המשפחה שלי.

אני אוהבת, אבל התלותיות נמאסה עליי.

נמאס לי ממנה, מאימא שלי. אי אפשר להיות בקרבתה פשוט.

היא כל כך, פשוט, איך אני אסביר את זה... חופרת. אי אפשר להתמודד איתה בכלל!

"את בשלב הזה שאת שונאת כל דבר שיוצא לאימא שלך מהפה, הא?" אמרה לי חברה.

אני אעשה הכל בשביל לצאת כבר מהחורבה הזאת שניקראת בית, הכל.

אני רוצה שיפסיקו להגיד לי מה לעשות!.

עריכה:

רוצה לשכוח מהכל...

רוצה לעשן ולהשתכר...

עריכה נוספת:

אני שמחה שיש אנשים כאלו בעולם.

אני סוגדת לה!

חתיכת רוסייה מסריחה\בלוג ושמו שרוליק.