אי אפשר לברוח, אי אפשר להשאר

היית חברה טובה. בעצם, לא היית אפילו חברה טובה. היית מישהי שפשוט חופרת לי על משהו.. ואת עדיין עושה את זה, כן? 
את לא מפסיקה לחרפן, להציק, לשגע, לעשות לי מה שאת רוצה. לא לתת לי לדבר. רק לתת לך חוות דעת על הדברים שאת מספרת.
אינעל תחת איתך! תני לי גם לדבר!  את חושבת שאני צריכה להיות החמור גרם שלך ולעשות רק מה שאת רוצה? לא. אני לא. ממש לא. 
את לא נותנת לי גם מנוחה. אני מדברת עם מישו, את תתקעי. ולא תתני לנו לדבר כמו שצריך. העיקר שאקשיב לך, אתייחס אליך. 
דאמט! יש לך חברות אחרות. שלהם את פאקינג מקשיבה! אני לא יכולה להשחיל מילה איתך. רק תחת התייחסות אני מקבלת ממך. 

אז לעזאזל, מה יש לך ממני? תעזבי אותי, תשחררי אותי. בבקשה.
אני לא יכולה לנשום ככה. וכשאת מרגישה חרא, אני צריכה לסבול את כל החראיות שלך. ש'ני מנסה להקשיב לך באמת ולעודד אבל את.. לא.
פשוט לא. את לא מוכנה להקשיב. גם כשאני וחברה אחרת אומרות לך שאת מתנהגת מוזר לאחרונה.

אמרת שלא התייחסו ליומולדת שלך? הנה! אירגנו לך וואחד יומולדת בים. אבל לא! את לא רוצה פתאום. לא, לא, לא. 
אי אפשר לחיות ככה איתך. אי אפשר לעשות הכל לפי בקשתך. אני חיה לי את חיי, ואת יודעת לעצבן אותם יותר ויותר. 
ואם אני אומרת שאני עסוקה כרגע, את אומרת "את מעצבנת!" ומתנתקת בזעף כמו לא יודעת מה. ואז אני צריכה לדאוג לך. להתקשר אלייך שוב, ולהגיד " 'צטערת, הייתי במשו.. מה את צריכה?" ואז זה כבר לא נגמר. 
דאמט, תעזבי אותי.
לא רוצה לדבר איתך.
לכי ממני.
תלכי לחברות שאת מקשיבה להן.