שלום לכולם.
היום פוסט מהחיים האמיתיים (ולא הטלויזיוניים) של ספית- מבוסס על סיפור אמיתי שקרה אמש.
הכל התחיל בקופון.
קופון תמים שהתפרסם באחד מאתרי הקופונים למסעדה שנראתה מבטיחה בתל אביב.
אני בעד הקופונים באופן כללי, יש לי נסיון טוב איתם ולכן קניתי 2 קופונים, ושילמתי סהכ 110 שח עבור קופון של 220 שח- בהחלט סכום סביר שיכול לכסות ארוחה טובה. or is it ???
אך... כמה תמימה הייתי.... לא ידעתי כלל איזה ליל בלהות צפוי לנחות עליי.
ליל המסעדה היה רצוף טעויות, אכזבות וכשלים. אתחיל מההתחלה...
כשל מס 1: תל אביב. תל אביב היא עיר שאינה אהובה על ספית- הרעש, הצפיפות, היוקר והפלצנות. אך המסעדה היא בלב תל אביב (ליתר דיוק, ברחוב נחלת בנימין 41) ולכן אין ברירה אלא להגיע לעיר המשוקצת. ספית אינה מתגוררת בתל אביב אלא באחת מערי הפרברים הצפוניות לה משמע ספית צריכה להגיע באמצעות מכונית. מה שמוביל אותנו מיד לכשל מס 2.
כשל מס 2: חניה. ספית ובן זוגה לליל הבלהות חיפשו חנייה במשך שעה ארוכה. והכוונה היא לבאמת שעה- 60 דקות. 60 דקות של חיפושי חנייה בעיר הארורה. תחילה חיפשו ברחובות הצדדים חניה חינם, אך העלו חרס בידם. לאחר מכן התכוונו להיכנס לאחד החניונים. בוא נקרא לו חניון מס 1- החניון הוא של אחוזות החוף, שכידוע אמור לקחת 16 שח חניה. ספית התכוונה להיכנס ואז קרו 2 תתי כשלים נוספים: האיש של החניון קרא לספית "דודה" ואמר שהחנייה עולה 20 שקלים.
בואו ונתמקד שנייה במה שקרה פה... דודה?? דודה??? דודה ?????
ספית דודה? ???? באיזה עולם מעוות ספית החמודה הצעירה והמגניבה היא דודה????????
כמובן שגם המחיר היקר יותר של החנייה הפריע אבל ה"דודה" הוא זה שהכריע את הכף, ספית סובבה את המכונית ויצאה מהחניון! ספית הראתה לו מה זה!
טוב, המשיכו ספית ובן זוגה במסעם במכונית, מתחילים כבר קצת להיות רעבים, אך עדיין שמחים וטובי לב. נסעו נסעו נסעו, והגיעו לחניון צדדי (חניון מס 2) שיוצא מרחוב רוטשילד, החניון היה דיי מיוחד, הייתה בו מעין חנייה בקומות (כמו רמפה כזו שהמכונית עולה עליה ואז זה עולה לגובה והמכונית כאילו חונה באוויר).
ספית התלהבה מהרמפה, אך כשבאה להיכנס פנימה האיש אמר שזה עולה 30. ספית עשתה פרצוף ואולי גם אמרה איזו הערה פולנית
ואז האיש אמר, "אז לא צריך אל תחני כאן! צאי!! צאי כבר!!!!!" (פסיכופט). טוב, ספית החמודה הסתובבה ויצאה.
בשלב הזה ספית ובן זוגה נהייו כבר דיי רעבים ופחות שמחים.
המשיכו בנסיעה, הגיעו לחניון מס 3- שהיה פנוי לגמרי. ונעול!!!
אההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בלב כבד החליטו לחזור לחניון מס 1. השעה כבר נהייתה מאוחרת, הבטן מקרקרת, ואין טעם לחזור הבייתה כי המקרר של ספית ריק.
אז חזרנו לחניון מס 1, בו ספית החליטה שהיא עושה לאיש החניונים שקרא לה דודה את הסיילנט טריטמנט.
הוא ניסה וניסה לדבר עם ספית, עזר לה להתכוונן לחנייה ברוורס, אך ספית נשארה אילמת וכועסת!
אף אחד לא קורא לספית דודה ואחכ מנסה להתחבר איתה!!!! חצוף
כשל מס 3: רחובות חסומים, חפירות, מדרכות הפוכות ועקבים.אחרי אפיזודת החניונים המייגעת, יצאנו מהאוטו בעודנו חושבים שהחלק הגרוע של הערב מאחורינו. טעות!!!!! התחלנו ללכת ברחובות העיר וגילינו שכל הצד הזה של העיר בחפירות ושיפוצים. כנראה שלא סתם המסעדה הייתה צריכה לפרסם הנחות וקופונים, כנראה שאף בן אנוש שפוי לא דרך בסביבה, והסיבה ברורה.
ספית המסכנה באה עם שמלה ועקבים. רק כדי לגלות שהיא צפויה לעבור מסלול מכשולים. כל בלוק הרחובות הרלבנטי היה חפור לגמרי, מדרכות הפוכות, חול, חורים באדמה. ולהיות שם עם עקבים- שגיאה חמורה.
כשל מס 4: המסעדה. בשלב שהגיעו ספית ובן זוגה למסעדה הם היו מאוד לא שמחים ומאוד כן רעבים. התיישבו להם על הבר בניחותא והתחילו להזמין מהתפריט. או אז נתגלה כי הקופון הוא למעשה חתול בשק! לא מדובר בקופון רגיל שאפשר להזמין בו מה שרוצים, אלא חייב כל סועד להזמין מנה עיקרית . מה?? סליחה??? ספית החמודה והרזה תכננה רק להזמין מנה ראשונה. מה גם שכל מנה עיקרית עלתה במינימום 90 שח (ובמקסימום 230 ) וספית לא הייתה עד כדי כך רעבה.
הדבר הכעיס את ספית , ואז גם גילתה שהאילוץ הזה הוא המצאה של הבעלים וכלל וכלל לא כתוב בקופון עצמו!
ספית יודעת לקרוא, וספית יודעת להבין, היה כתוב שזה פשוט קופון למסעדה ורק לא תקף לארוחה עסקית. בשומקום לא צוין כי חובה לקחת מנה עיקרית.
ספית התעצבנה! ספית ניסתה להפעיל על הבעלים כמה טקטיקות שונות:
טקטיקה הפולנייה "טוב אז אני לא אוכל כלום".
טקטיקת כעס "אבל זה לא בסדר! אבל זה לא כתוב!"
טקטיקת פרצופים לא מרוצים.
אך דבר לא הואיל.
בסוף ספית ניסתה בטקטיקת דיל לא רגיל. הצעתי לו שאקח 2 מנות ראשונות (כל אחת 40 שח) שזה עולה כמעט כמו מנה עיקרית.
ואז במפתיע, הוא נכנע והסכים.
ספית כבר הייתה כל כך מותשת מכל הערב הזה, המלחמה בכוחות הטבע של החניונים, המדרכות ההפוכות והמסעדה המרגיזה, שרק רצתה להטביע צערה בכוס היין הקרובה.
בסופו של דבר הארוחה הייתה סבירה מינוס. הקרפצ'יו שהזמנתי (פעמיים...) היה בסדר אבל סטנדרטי לחלוטין. הלחם היה משעמם וללא עשבי תיבול או תיבלון באשר הוא. מנת הסינטה שלקחנו הייתה סבירה מינוס והוגשה עם רטבים לא טעימים (חרדל שהרגיש תעשייתי ופסטו, שסליחה אבל מה הקשר בין נתח סינטה לפסטו?)
כפיצוי על כל עוגמת הנפש הוא הוציא עבורנו איזה סלט חצילים קטן בחינם.
אך זה היה מעט מדיי מאוחר מדיי.
לסיכום- ספית לא תדרוך יותר במסעדה הזו. אגב היא נקראת "הטרקלין" ברחוב נחלת בנימין 41, ראו הוזהרתם. יתכן שאם היינו מגיעים ללא הקופון, ללא תלאות החניה והמדרכה - יתכן שאולי אולי היינו נהנים. אבל הווכחנות של הבעלים ממש השאירה בנו טעם מר, וחבל.
לסיכום # 2- ספית תשתדל להימנע בעתיד הקרוב שכף רגלה תדרוך בעיר המשוקצת והאיומה.
לסיכום # 3- "דודה?" חוצפה שאין כדוגמתה!
עד כאן
ספית
ובמשפט אחד: זה מה שקורה כשמנסים לבגוד בדומינוס?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ספית
