בהתחלה רציתי לכתוב מתוך דכאון אבל הבנתי שאין על מה להיות דיכאונית,נכון אחותי עולה לי על העצבים לפעמים ,ורוב הבנות שאני מכירה לא שומרות על קשראבל אלו הם דברים קטנים שאני יכולה למצמץ ולשכוח. למעשה אלי להיות שמחה ממה שיש לי עכשיו ולנסות להעריך את זה למרות העקשנות שלי .אני יודעת שבסופו של דבר מנסים לעזור לי אבל אני לא מסוגלת להיפתח ולהפסיק להיסגר ,פשוט לא כי זו לא אני אפילו במערכות היחסים שהיו לי כשאני מסתכלת לאחור אני מבינה שאני אשמה בכך שנגמרו כי הייתי סגורה מידי ומגוננת ופירשתי את הדברים לא נכון דבר שהביא לפגיעה משני הכיוונים.

אבל החלטתי שמספיק,וכשיש בחור חמוד בשטח אני אנסה לעשות את ההיפך ממני ולתת לעצמי את ההזמנות להיפתח וללמוד מה זה לאהוב ולהיות נאהב .כי האמת היא שאני לא יודעת מה היא אהבה וכנראה שלעולם לא אדע אבל אני לא אתן לזה לעצור אותי ולשאוף ליותר מעצמי .כי אני יודעת שיש דברים יותר חמורים מזה,אפילו אצלי .אז אני לא אתן לדיכאון להרוס הכול לא הפעם.

שיר שנתן לי מלא מוטיבציה מקווה שיתן גם לכם :http://www.youtube.com/watch?v=gPh7MdyZZco