תהליך התעוררות. כשהייתי נשואה החברות הרווקות שלי היו מדברות איתי כמה קשה בעולם הפנויים פנויות. כמה משחקים יש שם. כמה אגו. כמה הגברים הם לא רציניים. כמה זה קשה למצוא גבר רציני. כזה שלא נבהל. כזה שמתקשר גם למחרת.

כשאת 11 שנים בזוגיות, שנכנסת אליה בגיל 23, את כבר שוכחת. ונדמה לך שאם כך רובן חוות את העולם הזה אז כנראה שיש בזה משהו.

עכשיו אני לא באה להגיד כמה הכול שטויות ולא נכון. יש גברים שתכנסי איתם למיטה ויום למחרת לא תשמעי מהם. יש גברים שהאגו מנהל אותם. יש הכול מהכול. אבל אני גם יודעת להגיד שזה מאוד תלוי באיך את מתנהלת. וכפי שאת תתנהלי ובמה שאת תאמיני זה הגברים שתזמיני לעצמך והתקשורת שתהיה לך איתם.

בעשרת החודשים שאני פרודה. שכבתי עם שלושה גברים ועם כולם בדייט הראשון. כולם דיברו איתי על הכמיהה שלהם למשפחה וילדים. כולם צילצלו ביום שלמחרת או אפילו שלחו אסמס באותו הלילה. גבר רביעי שהוא הכי תל אביבי עושה סמים ובחורות, שיצאתי איתו לדייט אחד צילצל ביום למחרת להגיד שאני מותק של בחורה אבל שזה לא זה. ונגנבתי לגמרי מהכנות ומזה שטרח בכלל לצלצל.

אני חושבת- אולי יש משהו בזה שאני לא רווקה שמאוד רוצה כבר להתחתן ולהביא ילדים פחות מלחיץ את מי שנמצא מולי. אולי העובדה שאני עשיתי וי על להתחתן וללדת וזה ממש לא בוער, מוריד לחץ עבור מי שנמצא מולי ובכלל גורם גם לי להיות הרבה יותר קלילה. כי הגישה שלי היא כזו שרוצה לטעום, לחוות, לנסות, להתנסות, לזרום. אני לא מחפשת כרגע את שותפי לחיים את האבא שלי הילדים שלי. ממש לא.

ואולי גם הדרך שאני בה אני מדברת היא גם הדרך שמי שנמצא מולי מדבר. ואם אני מביאה מקום שהוא פתוח וכן אז גם לצד השני יש מקום להיות כזה.

בהתחלה שהאקס עזב את הבית עלו בי פחדים של מי ירצה לצאת עם גרושה עם שתי ילדות. מי ייקח אותי בכלל?? איפה מכירים גברים? איך חוזרים למקומות האלו בכלל? ולאט לאט לאט.. הדברים פשוט קורים. ואני משתדלת מאוד להתמסר להם ולרוב פשוט להגיד כן להכול. רק בשביל החוויה, בשביל הלנסות.

ועם ג' יש לי המון שיעורים. הוא מצית בי מקומות וחוויות שהיו רדומים בי כמו גם רגעים שהם חדשים לי. וזה נכון שאני לא מרגישה עפה. לא מרגישה התאהבות כזו של פרפרים וריגושים. שלחתי לו הודעה אתמול בדיוק עם המילים האלו והוא החזיר לי הודעה שגם לו יש שיעורים מאוד משמעותיים איתי ומולי. שהאפשור שלי מאפשר גם לו וביחד אנחנו מאפשרים אחד לשני להתעורר עוד ועוד.

כאילו הוא פיסטוק בלי קליפה. האקס שלי היה פיסטוק סגור בקליפה. אי אפשר היה לקלף. זה דרש הרבה מאמץ של פיצוח ובסוף זה היה יוצא שבור. אני עוברת תהליך של פיסטוק מוכן לאכילה. אני פתוחה. אפשר לראות אותי בתוך הקליפה ומי שירצה לאכול יוכל גם לקלף בקלות. ג' הוא פיסטוק מקולף. זה לא אומר שאין בו מורכבות ועומק. אבל במרבית הזמן התחושה והדיאלוג הוא של מה שאת רואה זה מה שאת מקבלת. כולל תשובות גלויות, כנות. שנאמרות עם כוונה ממש כפי שהיא. אין פה כוונת משורר. אין פה מה לנתח. יש את זה ככה וזהו, כמו שזה נאמר. רואים שהוא עשה ועושה עם עצמו עבודה של פרידה מהקליפה.

אז על אף היתרון שלי כגרושה (וסופסופ אני רואה בזה גם יתרונות) כל אחת יכולה להביא את עצמה למקומות האלו. גם החברות הרווקות שלי. הן צריכות להחליט שהן מוכנות גם להיות פיסטוק מקולף. גם אם זה במחיר שיאכלו אותך.