הבוקר כשהיינו בגן של הגדולה (4.4) עמדתי ושוחחתי עם הסייעת. רגע לפני שיצאנו ונפרדנו לשלום היא אמרה לי- אני חייבת לשתף אותך. הגננת ואני אומרות כל יום לילדה: איזה מזל שאת בגן שלנו. היא יודעת את כל, אבל את כל, התשובות שנשאלות בכל מפגש ובכלל. לפעמים שאלות שאני לא יודעת את התשובה עליהן והיא יודעת. היא כל כך חכמה ואנחנו שמחות שהיא בגן שלנו.

כן..כן.. גרוסמן שלי כוכבת. וזה עשה לי כזו גאווה בלב. אני כל כך גאה בה על ההתפתחות שלה, על הרגישות שלה, על הסקרנות שלה, רוצה ללמוד על הכול ולדעת הכול. אני גאה בה שהיא הבת שלי.

והקטנה שלי (3) אתמול ביקשה ללכת לחברה. שאלתי אם היא רוצה שאשאר איתה והיא ביקשה להיות לבד- 'ואמא, בבקשה תבואי מאוחר לקחת אותי'. היא כל כך עצמאית. כשהגעתי בשבע בערב לאסוף אותה היא בכלל לא אמרה שלום אלא מיד אמרה- ביקשתי שתבואי מאוחר אז למה באת עכשיו?

כמה שאני אוהבת אותן. כמה שאני אוהבת. הלב לפעמים מתפוצץ מרוב אהבה. כל כך כייף להסתכל עליהן ולחוות ילדות בריאות בנפשן. אני גאה בעצמי על העבודה שאני עושה איתן ומברכת על זה שיש לי פרטנר שמשקיע בהן ודואג להן ומרעיף להן גם כמויות של אהבה. ורואים. רואים שהן ילדות שבאות מאהבה ויש לה כר מפותח להתפתח בו. כי במקום שבו ילד מרגיש אהוב, מוערך, שייך ואהוד- זה מקום שבו הוא יכול לפרוח ולגדול ולהתפתח.

האמהות היא שיעור כל כך גדול בחיים. המטפלת שלי אומרת לי כל כך הרבה פעמים- עצם העובדה שאת אמא הופכת אותך באופן אוטומטי לאדם טוב יותר. ואני חושבת על כמה האמהות העניקה לי, ממש עצם זה שאני אמא.

כשאת מוכנה לבוא פתוח גם לאמהות אפשר ללמוד כל כך הרבה. ברגע שאת מבינה שמהילדים שלך את למדה כל הזמן. שהילדים שלך הם מראה מדוייקת לעצמך. הם משקפים לך את הלך הרוח בבית, את השפה בבית, את התתנהלות. ברגע שאת מוכנה לראות את זה את יכולה כל הזמן להתפתח עוד ועוד ובעצם ההתפתחות שלך את מפתחת את הילדים שלך עוד ועוד וככה זה תהליך של צמיחה והתעוררות בלתי פוסקים בתוך הבית.

פשוט סנרגיה של אהבה.

ואם להיות כנה עם עצמי, אני חושבת שאני אמא טובה בהרבה משהייתי בזמן כשהייתי נשואה. מאחר ואני במקום בחיים שלי שהוא רגוע הרבה יותר, מקום שאין בו מרמור ותסכולים קשים, אני הרבה יותר פנויה רגשית. יש בי הרבה יותר מקום להכיל.

ומאז שעזב את הבית אני חושבת שבאופן הזוי כלשהו, הן בעצם הפרידה, הרוויחו יותר אמא ואבא.

אבא שיוצא יותר פעמים מוקדם. אבא שיש להן זמן איתו לבד והוא לגמרי נוכח- מכין אוכל, מקלח, לוקח לגן.

אז הילדה הביאה לגן שני בתים. לפחות שני בתים בריאים בנפשם.

עדיף ממשפחה של בית אחד רקוב.