שבוע של הילולת יומולדת לגוזי הקטנה. היא חגגה שלוש והבית המה ורחש חברים ומשפחה.

בשישי חגגנו לה יומולדת בגן. האקס ואני. ישבתי בקפה הקבוע, חסרת שקט. רבע שעה לפני תחילת יומוההודלת עשיתי סיבוב במושב. עצרתי ליד חורשת הפקאנים. והכול צף ועלה. שנה שעברה ביום ההולדת שלה זו הייתה ההחלטה הסופית לפרידה. אז ישבנו על מדרגות הגן בחוץ. אני עוד איכשהו ניסיתי להגיד שאולי. אחרי שאמרתי שיעזוב. ואז הוא עזה וחזר אחרי שבוע מתחנן שנחזור ונלך לטיפול ואז שהסכמתי חזר בו ואמר שהוא לא יכול. אז במדרגות יום ההולדת חשבתי שאולי עוד נצליח. הפחד עירבב אותי חזק חזק, והפחד ניסה להשאיר אותו. אותי. יום הולדת שלם חייכתי בזיוף. ועכשיו בחורשת הפאקנים הכל צף ועלה. ישבתי באוטו בוכה, כואבת.

ולאחר יום ההולדת הרגשתי חולשה חזקה מאוד בגוף. כאילו ואני לא יכולה להחזיק את עצמי. הייתי אמורה להכנס למטבח לבשל ל- 15 איש שיתארחו אצלנו בשבת. ומצאתי עצמי בין לבין הבישולים יושבת בסלון והדמעות פשוט יורדות. הגדולה חיבקה ושאלה- אמא, למה את בוכה? אני עצובה, עניתי. ולמה את עצובה? כל מיני דברים שעושים לי להיות קצת עצובה. והדמעות יורדות. ואני מרגישה שהגוף שלי סחוט. סחוט ממש.

אני מסתכלת על האקס שלי ואין לי שום רגש אליו. מצד שני לפעמים כשיש בינינו יותר מידי קרבה זה גורם לי לדחייה ממנו. אם הייתי צריכה לבחור ברור שברגע שנפרדנו הייתי בוחרת להוציא אותו לגמרי מהחיים שלי. לא לראות אותו, לא לשמוע ממנו, לא לדבר איתו. כלום, כלום כלום. כשהוא מתחיל להיות רגשי בשיחות ביננו וומתאמץ להיות בן אדם זה מעורר בי גועל. הוא באמת מגעיל אותי לפעמים. אך יחד עם זאת, מעבר לכך שהוא האקס שלי יש לנו ילדות משותפות וכל לכך הרבה אחריות משותפת והחלטות משותפות לקחת. זה בטח עדיף לתקשר בטוב. ולפעמים יש בי איזה רצון ילדותי לשמוע אותו אומר לי שהוא מתחרט. זה נרמז ברמזים דקים מאוד מאוד שניתנים לפרשנות אך משהו באגו שלי היה רוצה לשמוע אותו אומר את זה במפורש.

הנה עברה לה שנה, חג פסח מתקרב ואני מדחיקה את זה חזק חזק. חגים הם הכי קשים. הכי הכי קשים. ואולי השנה הבנות יהיו איתו בליל הסדר וזה לא קל. זה לא פשוט. משהו בי שהיה רוצה להעלם רחוק רחוק החג הזה. ומצד שני, נראה לי שיש סיכוי שאוכל להנות גם בלעדיהן.

זה מטורף החוויה הדיסוננסית הזו. אני כל הזמן חווה דברים והיפוכם.

מצד אחד תקשורת טובה עם האקס, מצד שני רגעים שהוא דוחה אותי. מצד אחד אני כבר נוסעת קדימה מצד שני רגעים שאני מתרסקת על העבר. מצד אחד אופטימיות קוסמית מצד שני פסימיות. מצד אחד ומצד שני.

ממש כמו האישיות שלי. תאומים קלאסית. מצד אחד ומצד שני.