להתמודד. לרגע אחד בא לי להתפוגג. להפוך לאבק ופשוט להעלם. ההתמודדות לפעמים מעיקה עליי. מציפה בי שוב שאלות כמו מה הסיבה לכל מה שקורה. וההתמודדות עם זה שלא תמיד התשובה מצויה בידיי. ואולי גם לא תהיה התשובה. רגעים שבהם כלום לא מנחם ולא מעודד. שום מילה טובה, שום הסתכלות שונה על החיים. פשוט ככה וזהו. רגעים שאני לא מצליחה להכיל את עצמי. שבא לי לפטר את עצמי.

צריכה שינוי. נשמע מצחיק. הרי כל הקושי שלי נובע מהשינוי האדיר שעשיתי בחיי והנה, שוב אני מרגישה בשיפולי הבטן שאני צריכה איזה שינוי בחיים. לא מעבר דירה או התספורת החדשה שעשיתי. משהו חדש. לשנות תבניות. לשנות משהו בחיי היומיום שלי.

המקום שבו אני מרגישה אי נוחוצ הוא לא המקום שבו אני חווה כאב או צער. את זה אני יכולה להכיל בעצמי. המקום שקשה לי בו הוא המקום שבו אני מרגישה קורבן. שאכלו לי ושתו לי ואני סופר מסכנה. זה מקום שאני מבינה שמתקיים בי ולא קל לי לקבל אותו בעצמי בעיקר כי אני לא רוצה באמת להיות שם. לא רוצה להיות בקורבניות. אף אחד לא אכל לי או שתה לי. זו אני. ורק אני שעשיתי בחירות שהביאו אותי למקום שאני נמצאת בו היום ואני צריכה ללמוד להתמודד עם המקומות הללו.

אני הולכת לעשות קצת סדר בחיים שלי. להבין לעומק את האחריות שלקחתי על עצמי לפני שנה. להבין שההחלטה להפרד פתחה בפניי אינסוף אפשרויות חדשות ואחרות. להבין שאני חווה כאבי גדילה. להבין שהחיים הם הרבה הרבה יותר ממה שאני רואה עכשיו וחווה עכשיו.

מבינה שלהיות קורבן זה הדבר האחרון שנכון לי ושזה לא משרת אותי משום בחינה אלא להפך, זה גובה ממני מחיר יקר. יקר מידי. של רחמים עצמיים, של התקעות במקום, של הסתכלות על כמה אין לי, של השוואה לאחרים, של מרמור, של כעסים, של שנאה, של התמסכנות. ולמה דרדסי? למה לך כל זה?