זה הרבה זמן שאני עובדת ולא רואה את פירות עבודתי הקשה. מרגישה לא ממומשת בעבודה. לא משתכרת מספיק. מרגישה מאוד מבוקרת על ידי המנכ"ל. יודעת שזו הדרך שלו לדחוף אותי קדימה אך שומעת בעיקר ביקורת. בעיקר דברים לשיפור. עובדת הרבה שעות. מתשכרת משכורת באמת מגוכחת.

והנה, בשבוע שעבר קצרתי פירות. ארגנתי כנס, הכול לבדי. בניתי את תוכנית השיווק, הוצאתי לפועל. ארגנתי את האדמסטרציה של זה. את האולם. הכיבוד. הארגון. הנחתי את שלוש הבנות במשרד איך לגייס, מה לשאול, מה להגיד. ביום הכנס עצמו הרוב תיקתק כמו שצריך. לא הבנתי אפילו אתץ רמת המתח שהייתי שרוייה בו. והכנס היה ממש מוצלח. אך הפרי האמיתי שקצרתי הוא שהרצתי בכנס הזה. חצי שעה. (גם ההורים שלי באו ). מאוד התרגשתי. הייתה כמות מכובדת של אנשים. רשמתי לי דברים על דפים. אבל זה זרם לי כל כך טוב. הצלחתי גם להעביר את הידע שלי למשתתפים. הצלחתי להביא את ההומור שלי. הצלחתי לגעת בהם ולרגש. הצלחתי. באמת הצלחתי.

וזו הייתה תחושה טובה כל כך. להרגיש ממומשת. להרגיש מוערכת. המנכ"ל אמר לי שיש לי את זה לגמרי בכל מהשקשור לעמידה מול קהל ושהוא מפרגן לי עוד הדרכות במסגרת הקורסים שאני מקיימת. כל הרצאה כזט היא הכנסה יפה חוץ מהמשכורת שלי. הרגשתי באופן חזק מאוד שיש לי אותי. הרגשתי תחושת סיפוק שנבעה אך ורק מעצמי. לא ממילה של הילדה שלי או אפילו לא מזה שהמנכ"ל או ההורים שלי היו גאים בי. אני- הייתי גאה בי! וזה עשה את כל ההבדל.

והבנתי משהו מאוד חזק. משהו שדיברנו עליו רבות בטיפול. אך הפעם אני מבינה שהבנתי את זה לעומק של הדברים.

הנה הזמן לעצמי. לעורר אותי. התחושה של הסיפוק הוציאה ממני כזו נינוחות. מין רוגע כזה ובטחון של אני באמת יכולה הכול. והבנתי את זה כל כך טוב. הכי נכון לי זה לעורר את עצמי למקומות האלו שוב ושוב.במקומות שאני נהנית בהם ושאני עושה דברים שאני אוהבת אני טובה בהם. וכשאני טובה בהם אני מרגישה מסופקת מעצמי. וזה מקרין החוצה. וזה קצת מצחיק לחשוב שאני לא באמת יודעת מה בא לי. אני רוצה קבוצת ריצה. וללמוד לצייר. ויוגה. ופילאטיס. ישר אני מכניסה דברים שאני צריכה: למשל חוג כזה וכזה כי אני רוצה לרדת במשקל. אבל כל אלו בונוסים. לא רוצה לעשות משהו כי צריך. להפסיק לעשן או רדת במשקל או פדיקור מניקור תספורת גוונים וחוג שיחטב לי את הישבן.

מה בא לדרדסי? כמו הרצון הבסיסי של ילד. שבא לו. כמה פשוט. מה בא לי?

בא לי להרגיש קלילה, מחוברת לנשמה שלי באופן קליל, להרגיש חיבור לגוף שלי. בא לי פעילות שאני כל כך אהנה בה שזה יגרום לי לקרון. בא לי להיות זוהרת מרוב הרגשה עצמית טובה.

אז מאיפה מתחילים?