להיות מובלת. להיות במקום של האישה הקטנה. ולא לראות את זה כמקום נמוך. לשחרר שליטה. ללכת בתוך זה לאיבוד.
להתמסר. להתמסר. להתמסר.
אחרי שנים של להיות המבוגר האחראי בזוגיות. של להיות מטפלת. עובדת סוציאלית. אחרי סיפורים קצרים עם גברים מבושלים MEDUM קיבלתי גבר עשוי WELL DONE.

אחרי כמיהה ארוכה כל כך לגבר עם יד גדולה ועוטפת. לגבר אחראי שמוביל. קיבלתי במתנה מהיקום את המג"ד.

המג"ד. יש לו קול של מג"ד. שפת גוף של מג"ד. דיבור של מג"ד.

את אומרת משהו אחד. הוא מחייך בבטחון ובקול נמוך ואומר בסדר. זה יהיה אחרת. והככה שלו קורה. בדיוק כמו שהוא רוצה. אין דרמות עכשיו. עזבי הוא אומר. עזבי את הדיבורים האלה. עזבי ללכת מסביב.
גבר ראשון שלי שגדול ממני בכל כך הרבה שנים. תשע שנים.
בא לאסוף אותי מהבית עם ג'יפ. מסודר כלכלית. גבר גבר במיטה. מג"ד. יודע לתת פקודות. מוביל. לרגעים בוטה אפילו גס רוח. וזה מגניב אותי לגמרי.
ניגודיות מוחלטת מתקיימת בו. אבל ניגודיות הגיונית.
מצד אחד יכול להביא משפט במיטה שהוא הכי בוטה, הכי גס רוח, הכי מביך. מצד שני. מעיר אותי בבוקר. מכין לי תה. ושולח אותי לעבודה עם חמגשית ארוזה עם ארוחה חמה לצהריים. כולל סלט. זה בדיוק המקום הבטוח הזה. הלא מהסס. לא משחק משחקים. הכי נוכח. הכי נמצא שיש. בטוח בעצמו. עדי כדי כך שיכול להיות בוטה כי ככה מתאים לו אבל מצד שני דואג ואבהי ומכיל.

והחיבוק שלו. נותן לך תחושה ששום דבר רע לא יכול לקרות כשאת לצידו. משהו כל כך חזק בנוכחות שלו. בכריזמה שלו. בשקט שלו. בבטחון שלו.
ויש לי הזדמנות לבחון עכשיו את המקום ההפוך למקומות שאני מכירה טוב כל כך. וסך הכול כל מה שנדרש ממני זה באמת להרפות. באמת להתמסר לו. לתת לו להוביל. לתת לעצמי לבדוק איך זה מרגיש שיש מישהו אחר שיכול להיות מבוגר אחראי. ולהיות. פשוט להיות.
כזה עוד לא היה לי. זה חדש לי. כל כך חדש לי. יש לי מקום שאני יכולה להיות בו גור חתלתולים קטן ומגרגר שרוצה שילטפו אותי.

ואני רוצה להיות שם. באמת. עד הסוף.
בשבילי. רק בשבילי.