אני מתרגשת. מתקשה לתאר במילים את מה שאני מרגישה. הכול מעורבב לי בלב ובבטן.

אבל אני יודעת לזהות את הגלים הקטנים קטנים שמתחילים לי בבטן התחתונה.

זה ההתרגשות מאירועי השבוע. מבית המשפט ביום רביעי ומיום ההולדת שלי ביום חמישי.

זה עירבוביה של רגשות מעורבים ואולי אפילו מעט מנוגדים.

זו גם התרגשות וגם חשש גם הקלה וגם עצב גם תחושת קלילות ומשהו חדש וגם השלמה וגם וגם וגם.

אני קוראת לימים האלה תחנות. ותחנות לעיתים מכאיבות לי ומורידות אותי.

כן. זה גם מרגש אותי מאוד לסיים את מערכת היחסים הזו אחרי תקופה ארוכה כל כך וגם מעציב אותי ומכאיב.

זה הכול ביחד.

תחנות מעלות בי שאלות.

ולא לכל השאלות תשובות.

ומשהו בי רוצה חיבוק. רוצה להתעטף. רוצה להרגיש מוגן ובטוח. לא על ידי עצמו. על ידי מישהו אחר.

מחפשת את האי הבטוח. לעלות רגע לחוף, לשכב על הגב, לתת לשמש לחמם לי כל חלק בגוף. 

לקפוץ למים, לצלול עמוק ולעלות חזרה כדי לקחת הרבה אוויר.

אני באמת מתרגשת ובעיקר מרגישה את המתח בגוף.