הנשיות החדשה, זו שאני חווה היום, היא מעט מבלבלת. אני בעיקר מבינה את זה על עצמי. מצד אחד אני יותר ויותר מגלה כמה כוחות יש בי מאז שאני לבד. אני מתפעלת לבד בית, מנהלת לבד כספים, פותרת לבד בעיות, מתייעצת בעיקר עם עצמי וסומכת כמעט ורק עליי. אני האחראית הבלעדית לחיי. כמובן שזה אמור להיות כך גם כשאת זוגית, אך זו תופעה ידועה. כשאת זוגית יש עוד מישהו שאת סומכת עליו ובמידה רבה מפחית מעלייך את תלאות היום. למשל, אם בערב שבו הגדולה פירכסה לי לא הייתי לבד, יש סיכוי שגם אותי היו מפנים באמבלונס. במצב כזה אין לך ברירה אלא להתעשת ולתפקד.

כשאני מגלה את הנשיות הזו שבי. את המקומות הכל כך חזקים שמתגלים בי לצד הרכות הכל כך גדולה שיוצאת ממני אני תוהה איזה גבר מתאים כאן.

וזה קורה לכל אישה. תן לה מספיק זמן לחיות לבד ואין דבר שהיא לא תוכל. ברמה התפעולית אין לנו באמת צורך בגבר לידנו. ברמה הרגשית אנחנו באופן כללי גם יכולות בלי. כשיש לך מספיק חברים ו/או משפחה שעוטפים אותך. ברמת הסקס אומנם אין תחליף אבל ביני לביני אני יודעת שאת עצמי אני מצליחה להגמיר לפעמים פעמיים ברצף מה שלא קרה לי עם אף גבר בחיים (לפחות עד עתה).

ובנוסף להכל אני גם ערה לכל זה. אני ערה ליכולות שבי, לכוחות שבי, לעוצמה שקיימת בי.

אז איזה גבר יכול להכנס כאן? עוד לא פגשתי אחד שיכול להכיל את כל זה. וגם כאן זה מעלה שאלה על הגבריות החדשה. שהרי מצד אחד אני רוצה אותו רגיש אבל מצד שני שלא יבכה במצבים הכי לא מתאימים (ראה ערך אקסי). שיהיה גבר גבר אבל לא מצ'ואיסטי מידי. חזק אבל לא כזה שבא על חשבונך. אסרטיבי אבל לא מבטל (ראה ערך המג"ד). איש שיחה כמו חברה אבל כזה שגם רוצה לטרוף אותך במיטה (ראה ערך ג').

הוא צריך להיות גדול מספיק כדי להכיל גדולה כמוני. חזק מספיק כדי להכיל חזקה כמוני. מאוזן עם עצמו. שיכול לאסוף את הרסיסים שאני עלולה להשאיר על הרצפה ברגעים קשים.

הוא צריך להיות אחד שאני יכולה להיות לידו לביאה לפעמים וגור חתולים נזקק לפעמים.

יש כזה?