אני מצליחה למלא אוויר בריאות. חזרתי לנשום.

שבוע של חופשה כייפית במיוחד עם הילדות. פרטנריות כייפיות לעשות איתן חיים. סרט, ג'ימבורי, ים בלילה וקינוח של סופ"ש ארוך בצפון הכולל נחל שניר,קייקים, פיקניק ועוד..

חזר לי החשק. החיות. הרצון לטרוף את העולם. אני חושבת שזה כמה שבועות טובים שהוא נעלם. התפוגג. לא התחשק לי להתלבש, להשקיע בעצמי, להרגיש יפה, לראות אנשים, לחלום את החלומות שעוד לא הגשמתי. ולא, לא הייתי בדכאון. לא אבד לי החשק לקום בבוקר מהמיטה או הרצון בכלל לתפקד. פשוט אבד לי הטעם. הסיבה. החשק. הניצוץ הזה בעיניים. הג'ינג'יות שלי. הלכה. והחליטה לחזור.

קמתי בבוקר והתחשק לי להרגיש יפה. לבשתי את החזייה הסקסית שקניתי לי שבוע שעבר עם גופיה שמחמיאה, חצאית, חגורה, שרשרת, בושם. והאקססורי הכי חשוב- אהבה עצמית. כי בלי זה מה שלא תלבשי לא ייראה עלייך טוב.

זה הרבה יותר כייף לקום ככה בבוקר. אני שונאת רגעים שבהם אני עצמי לא יכולה לסבול אותי. זה מחזיר אותי לימים אחרים. שלא אהבתי אותי לידו. אני חושבת שיש לזה קשר מאוד גדול להפסקת העישון. אני גאה בי שאני לא נשברת אבל הסיגרייה חסרה לי מאוד מאוד. ואני מרגישה שלא מצאתי כלים אחרים כדי להפיג מתח או כעס שלא נדבר על משהו חד משמעי שייסתום את הרעב. אני אומנם אוכלת ארוחה אחת ביום אבל היא ארוחה שמתחילה ב- 9.00 בבוקר ומסתיימת ב- 21.00 בערב. עליתי במשקל. מרגישה פרה שמנה. לא מצליחה לסתום את הפה. לא מצליחה לשלוט.

ויש את הרגעים שהם כייף טהור. הרגע שאת יוצאת מהים ובא לך להדליק סגרייה כזו עם בירה קרה. הרגע שאני יושבת במרפסת שומעת שיר שאני אוהבת ובא לי להדליק אחת. וכמעט כל יום מחדש שואלת את עצמי למה הפסקתי. ורק בזכות הבנות אני מחזיקה מעמד. כי הבטחתי והבטחות צריך לקיים.

אז הכול ביחד כולל הפוסט הזה יוצר איזה בליל אחד גדול. מבולגן. חסר בהירות אבל מובן לעצמי.

צאי החוצה לפגוש חברות. אנשים. לא לשבת בבית. לא לבחור לנקות בשבת במקום לעשות משהו שעושה לך נעים.

ספורט. תתחלי להזיז את התחת שלך ומהר.

אוכל. עזבי את המטפל הסיני. את אוהבת ללכת לאקסטרים ולא מצליחה להחזיק שם מעמד. קחי את עצמך בידיים ומהר. היעד- להוריד 8 עד 10 קילו! ממש מתחשק לי להרגיש רזה.

ותוציאי את האף מהבית. קחי סכום קטן של כסף לעשות משהו שבא לך. לא מכון כושר. משהו לנשמה. לא עוד סוג של טיפול או משהו רוחני. משהו לתשוקה.

זה כייף אמיתי לחזור להרגיש