היית לוקח אותי באוטו הלבן של חברת חשמל. מאחורה. והיא הייתה מכינה לי כריכים עם גבנ"צ שאף פעם לא אהבתי.

ולקחת אותי למלא טיולים. לפעמים גם הייתי יושבת מקדימה בין שניכם.

לפעמים מסתכלת על המדבקה שהייתה שם מאחור "לא לזרוק בדלי סיגריות". ולא הבנתי לשם מה נועד הדלי אם לא לשם שליחת הסגריות לשם..

אתה לימדת אותי לקרוא שעון. הכנתי לי בידיים האומנותיות שלך שעון משכבות שכבות של קרטון.. צבוע במסגרת שחורה והכול בפנים צבעוני כ"כ.

ותלית לי את זה מעל המיטה..

עיניים מלאות ברוך של איש קשה כ"כ. עיניים מדברות של איש שלא הצליח לשכוח ולהתגבר על הילדות הקשה שהייתה לו. מלא בכעס על הוריו, על אחיו, כאילו רק אתמול עזב את הבית, המדינה ועלה לארץ והוא אינו סב ל- 8 נכדים.

מטייל בכול העולם. ממדינות מתורבתות ועד חורים נידחים. מלא ידע. כל טיול מתועד באינסוף תמונות. ורק הכשרון שלך להרכיב תמונה פאנורמית אינסופית של נוף מאסופה של כמה תמונות יחד.

וכמה שהשנים הקשו אותך. לא שכחתי לך את השנים הרכות.

ואתמול הייתה לי הרגשה חזקה שאתה עומד ליד המיטה שלי ומסתכל עליי. שומר עליי.

ולא יכולתי להרדם אחרי שהטלפון העיר אותי. וקפצתי בבהלה ולהלב דפק חזק חזק ולקחתי נשימה ושמעתי אותה נסערת ובוכה. וצועקת לתוך הטלפון. הוא מת.. הוא מתת.. ואנחנו לא יודעים מה קרה.. ואבא לא מפסיק לבכות..ואנחנו בדרך לשם ואף אחד לא עונה לי בטלפון חוץ ממך..

והתהלכתי בבית כמו משוגעת. לא מוצאת את עצמי. מפחדת. לא רגועה. מבוהלת. מדליקה את האור בחדר השינה מהפחד.

ומרגישה אותך עומד בחדר שלי ומסתכל עליי.

ואתה יודע מה דוד מנחם?

אני לא זוכרת אף פעם שאמרתי לך שאני אוהבת אותך. או שאני מעריכה אותך. או שהיית דמות משמעותית עבורי בילדות

ולא חושבת שעשיתי מספיק או שראיתי אותך מספיק.

וזה קשה בצורה בלתי רגילה לראות את אבא בוכה בלי הפסקה. ורק לפני חצי שנה דוד יצחק נפטר, האח הגדול. ועכשיו גם אתה הלכת.

והוא מרגיש כאילו לא נשאר אף אחד. כאילו והוא לבד.

ואתה יודע מה דוד מנחם?

המוות הפתאומי כ"כ שלך גרם לי לחשוב הבוקר על איזה בת שאני. שאולי אני לא מספיק טובה, ולא מספיק מקבלת. ושהזמן שלי עם ההורים שלי שאול.

ושעד כמה שזה מעוות להגיד ולשמוע, לא יכולת לבחור מוות מדוייק יותר. ברגע אחד. של צפייה במשחק כדורסל. השתנקות אחת, שנייה ובשלישית אתה שוכב על הרצפה. וזהו.

אז לחיי 78 השנים שהיית בעולם הזה, ותרמת לו מעצמך, ונתת. ועל הדוד המופלא שהיית.

אני מקווה שאתה יושב בעולם הבא עם סבא וסבתא. ועם דוד יצחק. ואולי מצליח לפייס את הרגשות שלא הצלחת בעולם הגשמי.

ורק שתדע שאהבתי אותך.

מאוד.

יהי זכרך ברוך.