אתה עומד קרוב אליי.

מריחה את הבל הפה שלך.

מתקתקות אלכוהולית מעורבבת עם ריח הניקוטין.

אתה נושם ואני מרגישה את האוויר החם שיוצא ממך.

קרוב כל כך שאני רואה את עצמי בתוך העיניים שלך.

לא מוריד ממני את המבט. גם לך לא לשנייה.

אני לא יכולה לנצח במשחק הזה. מחפשת מקום עם העיניים לברוח אליו.

וחוזרת תמיד לאותה הנקודה. אליך.

כולך חידה. אניגמה. או לפחות ככה מנסה לצייר את עצמך.

שאלת- מה האינסטיקטים שלך אומרים

עניתי- כל הנורות האדומות דולקות

אבל זה בדיוק מה שמגניב אותי.

המסוכן, הלא נגיש, החידה, הסודות, האסור.

זה מה שאתה.

במילה אחת.

אסור. אסור לי.

כמו נסיעה בלי בלמים.

וזה מה שמושך אותי חזק כל כך.

האסור הזה.

כל החושים שלי מחודדים מחודדים.

נתרסק בסוף?