"הן מרגישות אותך כ"כ ומחוברות אלייך מהטבור- ככה שכל נפילה שלך הן נופלות יחד איתך.."

כאילו לא מספיק שאני מרגישה אחריות , זה הדגיש את זה יותר.

אני יודעת כמה הן מרגישות אותי. אני יודעת שרגעים קשים, בעיקר עם הגדולה שלי, הם תוצאה ושיקוף של המקומות שלי.

כשאני חסרת סבלנות, כשאני צוללת לעצבות אינסופית, שאני מותשת. כך היא נוהגת בדיוק.

כאילו חווה את הדברים במקביל אליי.

כשאני מרגישה שאני לא יכולה שאף אחד ידבר איתי בכלים הגיוניים אלא רק יחבק אותי ויגיד שזה בסדר- ככה גוזי הקטנה דורשת. בדיוק את מה שאני זקוקה לו.

ככה יוצא שבימים הכי קשים שלי, מה שאני צריכה לעצמי זה מה שהן דורשות לעצמן.

שבא לי שיחבקו אותי ויאהבו אותי ללא גבול. שיוותרו לי. שיתעלמו מהרגעים הקטנים והפחות טובים שלי.

אז ככה בא להן בדיוק.

ואני מוצאת עצמי ברגעים מסוימים , נאלצת למלא את תפקיד האמא- שכל מה שבא לי זה להיות בתפקיד הילדה.

מגייסת בעצמי כוחות שהולכים ואוזלים- כדי לחבק ולהיות שם בשבילן, כשהן צריכות אותי ומבקשות את זה. ובפנים הנפש שלי רוצה שיעשו בשבילי את אותו הדבר. 

זולגות דמעות של עצב. נכנסתי למיטה והרמתי את הפוך מעל הראש. 

אמא.. אמא.. הן קראו שוב ושוב.. בואי. תחבקי. תכסי. תנשקי. בואי שוב.. בואי

ואני בוכה מתחת לשמיכה.. לא רוצה לקום. לא מסוגלת. דיי..דיי.. אין לי עכשיו מה לתת. אין אנרגיה לחבק.. 

בקרב שבין האמא לילדה שמתקיים בי לא מעט, מול הילדות האמא תמיד מנצחת. משקיטה את הילדה שבי. דוחקת אותנ הצדה כאילו ואומרת לה- עכשיו זה לא הזמן שלך. לא כרגע..

וגם הפעם. הילדה נשארה במיטה והאמא קמה ממנה.. לעוד חיבוק, עוד נשיקה, עוד ליטוף.

ובימים האחרונים, אני חוזרת לעצמי ככה לאט לאט. והאווירה בבית משתנה בהתאם.

יש יותר זרימה, יותר קבלה, יותר סבלנות.

הגדולה לא נכנסית ללופים, כועסת ויוצאת משם בקלות גדולה יותר. רמת התסכול שלה ירדה פלאים.

וגם אני, לומדת לעצום עיניים כשצריך. משחררת קצת יותר. 

ויודעת, יודעת היטב, שהמלחמה בין הילדה שבי לאמא, היא מלחמה נצחית. יש רגעים של סמביוזה, שהן מצליחות לחיות זו לצד זו.

ואז תראו אותי עומדת על האמבטיה על רגל אחת- והילדות שלי עומדות ליד מתפקעות מצחוק וסופרות עד 20, או מתנדנדת בגן שעשועים לגבהים בלתי רגילים, או סתם משתטה יחד איתן.

אבל בימים של נפילות שלי. הילדה נלחמת חזק באמא. והאמא לא מוותרת.

קרב מתיש. קרב שהתוצאה ידועה מראש. 

תפקיד קשה זה להיות אמא.