את בסדר. את אמא טובה טובה. את משתדלת ונותנת את הכי טוב שלך. את בן אדם טוב. 

ומותר לך לטעות לפעמים. מותר לך לא להיות מושלמת. מותר לך. את סה"כ בנאדם.

ואז הרגשתי הקלה גדולה מאוד.

בתוך המירוץ הבלתי אפשרי הזה, בו אני מסתגלת לשגרה המאוד לחוצה. עבודה, הרצאות, כיתה א', חוגים, להזמין חברים, לסדר מערכת, לבדוק שיעורים, להכין כריכים, ארוחות ערב, מקלחות, לנקות, לקפל כביסה, לעשות ספורט, להפגש עם חברות שלי, להוריד את הכלב, לנקות אחריו כי הוא כבר לא ממש שולט בצרכים שלו, לדאוג לו לאוכל, מים, חיסונים וקצת תשומת לב,לדבר עם המורה כשיש בעיה, להתקשר לגננת לבדוק איך ההתאקלמות השנה, לעשות מידי פעם גם כייף עם הבנות, לעשות קניות, להספיק סידורים, טסט לאוטו, לקום בשש, לישון בחצות הלילה ובכל הזמן לדאוג גם להיות מאושרת, סבלנית, לא להתעצבן על הילדות איפה שלא צריך,לחייך יותר ולכעוס פחות..

לעצור רגע
לחמול על עצמי- ולהגיד לי שזה ממש בסדר גם לטעות בדרך..