היום האחרון לשנת 2013.

כמו מירוץ שליחים, שמעבירים מקל מיד ליד כדי לסיים את המירוץ.

רק שאני הרץ היחיד במרתון הזה וכמו שהתחלתי להבין את החיים של עצמי, מדובר בריצת מרתון שאין לי שום רצון לסיים או לנצח. 

כי זו בעצם הייתה השנה שהסתיימה לה. 

שנה שהבנתי את הדרך ופחות את התוצאות של הדברים. שנה שבה השקעתי את כול כולי בקריירה האישית שלי. בפיתוח.

שנה שהתערבבתי עם תחביבים ולא מעט התערבבתי עם עצמי. שנה שחשבתי שיש תשובה לכל שאלה.

והנה שנת 2014 בפתח. הגיע הזמן להעביר את המקל ליד השנייה. לבנות גם את החלקים האחרים בחיים שלי.

שנה שבה כל ההוויה שאני מאחלת לעצמי היא GOOD TIME.

אני רוצה לרוץ בחיוך, בחדווה, במאור פנים. אני רוצה אותה שנה של הנאה ושמחה. 

אני רוצה אותה שנה שבה הדברים שיגיעו אליי- יגיעו בנינוחות . יגיעו שאני חייה GOOD TIME.

הקלפים נטרפים. המציאות עומדת להשתנות. בעצם, המציאות כל הזמן משתנה. הקלפים כל הזמן נטרפים. 

אני מסיימת שנה של אדמה. שנה של התחברות לקרקע, לכאן ולעכשיו. שנה של התחברות לקרקע, ליסודות.

ומתחילה שנה של מים. של נביעה, של התחדשות וזרימה, טיהור והתחדשות.