כואב לי הלב. כואב לי בית החזה. כואב לי הלב ממש ממש.

אני עצובה כל כך. אפילו שבחרתי להפרד כואב לי ממש.

עם כל האהבה וכל הרצון, צריך שניים שזה יצליח. ואתה לא פנוי לזה כרגע.

ידעתי שכשאני אשתף אותך תקבל את הדברים שנאמרים. ידעתי שלא תגיד פתאום- תשארי. אני אעשה אחרת. אני אהיה בן הזוג שאת מבקשת לעצמך.

במקום זה אמרת- אני מבין אותך. 

ביקשת שנשאר חברים טובים, שלפחות את זה לא תאבד. אבל מבחינתי זה לא אפשרי. אני לא אוכל.

ביקשת שנדבר אולי עוד פעם עוד כמה ימים ונשמתי, כל כך נשמתי שביקשת את זה. ושאלתי- מה ישתנה בעוד כמה ימים? משהו אחר יקרה?

ואנחנו יודעים שלא. למרות שקיוותי שתגיד שאולי כן.

ואמרת..אני אתארגן על החיים שלי, אחזור להרגיש טוב יותר, אעבור לדירה שלי ואולי כשאני אהיה במקום טוב יותר נדבר.

ועניתי..שלא תהיה שמחה ממני לראות את הטלפון שלי מצלצל את השם שלך.

אל תפסיקי לחייך ביקשת.

אני מסיים עכשיו כי קשה לי מאוד.

כואב לי הלב. כואב לי מאוד.