ראיתי אותה הולכת סהרורית. המבט של היה מהורהר אולי מעורער.

היא סחבה איתה תיק קטן אך נראתה מהלכת כאילו וסוחבת תיק ענק על גבה.

כפופה, שפופה כמעט שקופה.

אך אי אפשר היה לפספס את העיניים העגולות הכחולות שלה. כחול מיוחד כזה, שבזכותו לא הפכה באמת לשקופה.

מבט פתוח, כזה שרוצה להספיק הכול אבל התעייף קצת.

חיוך מרופרף. בזווית הפה. קצת מתאמץ. כאילו רוצה לשכנע אותה שאחרי הכול ולמרות הכול, לא באמת הכול רע.

ניסיתי לקרוא לה והיא לא שמעה אותי.

צעקתי ממש חזק, היא לא הסתובבה אליי. 

המשיכה ללכת בדרכה. אולי בורחת ממשהו? אולי בורחת מעצמה.

מעצמה רוצה לברוח. כי לא התיק שהיה לה כבד אלא הבפנים של הנפש.

הבמפרים של החיים שלה. זה תמיד לעלות מהר מידי עליהם לחטוף מכה ולרדת בבום.

אך הפעם לחשה לי, הפעם זה לא כך.

הפעם אני בוחרת בנתיב אחר. היא לחשה כל כך חלש כאילו ולא האמינה למילותיה שלה. כאילו פחדה שלהגיד בקול זה להתחייב למילים של עצמה.

לא הספקתי לחבק אותה. לחבק אותה חזק חזק כמו שרציתי. 

לא הספקתי לומר לה שהיא גדולה מהחיים עצמם. שהיא עצמה החיים. 

שהיא המיים והרוח והאש. שיש בה הכול מהכול.

ובעצם, בעצם גם ידעתי שגם אם אומר היא לא תאמין.

מילמלתי לעצמי כשהתרחקה לבלי שוב.

שאני יודעת. אני יודעת שהיא תגיע.

אני לא יודעת לאן.

אבל זה לא מה שחשוב.

מה שחשוב זה שהיא בוחרת ללכת. שהיא צועדת. בבורות, בסבך, היא יוצאת וממשיכה. היא בשלולית ובחולות, היא בזריחות ובשקיעות.

והיא לא עוצרת.

וכמה אני מעריצה אותה על זה. כמה אני מעריצה אותה על האומץ שלה.

אני אוהבת אותך.

באמת אוהבת.

השבוע אמרה לי מישהי שלפעמים רק באמצעות משברים ניתן לעשות שינוי.

הבוקר קמתי בתחושת תודה. מקום שרוצה להודות. על כל מה שקורה לי. על כל מה שאני מקבלת. על כל הדברים החדשים שקורים לי ומלמדים אותי. על ג' שמאפשר לי מקום כל כך נקי לתרגל בו את כל הדברים שאני רוצה ורציתי לשנות בעצמי ובדפוסיי התקשורת שלי.

אתמול בלילה הבנתי את השיעור שהוא בא ללמד אותי.

ותודה, באמת תודה ליקום שהביא לי אותו. תודה ליקום שפגשתי אותו. ותודה על מי שהוא.

אני מתחילה להרגיש ניצני התאהבות קטנטנים.. את הלב מחסיר פעימה.. הקשרות..

אני צריכה להרגיש שהוא נמשך אליי, חושק בי, רוצה בי, מתאווה אליי. אני צריכה להרגיש שלא בא לו להוריד ממני את הידיים. אני צריכה להרגיש את המשיכה המינית הזו ואת ההנאה בסקס איתו כדי להרגיש שאני גם יכולה להתאהב בו. מאחר ואין לי שם סיפוק מלא, מאחר ומשהו שם לא זורם נכון עבורי, זה מעכב אותי. קל לי לבלבל בין סקס טוב להתאהבות. ואין מה לעשות, סקס הוא חלק חשוב מאוד בתוך קשר. זה לא שאני אהיה עם גבר שיש ביננו סקס מדהים וחוץ מזה כלום. הסקס הוא חלק מהחבילה. הסקס הוא הוא דרך לחיבור בין הגבר לאישה, הוא דרך לתקשורת, הוא עצמו תקשורת. וכמו כל דבר זה נבנה. זה לא מחייב שזה יהיה מופע אור קולי מלכתחילה אך חייב להיות שם חיבור. משהו שבבסיס שלו יעבוד נכון, ירגיש בנוח, ירגיש זורם.

אני חשה שהמיניות של ג' קצת כבויה. חשה שאני רוצה הרבה יותר ממנו ושזה מאיים עליו. חשה שהוא נמנע מהלכנס איתי לסיטואציות אינטימיות. זה שם אותי במין מקום כאילו ואני כל מה שמעניין אותי בקשר איתו זה רק הסקס.

אתמול אחה"צ עשינו טיול של שעה במושב. בין הפרדסים לערוגות התותים. נושמים ריח של חורף. טבע. חזרנו הבייתה ונשכבנו על הספה. ופתחנו את זה. דיברנו על האנרגיה המינית שלו. ביני לביני אני גם מרגישה שאין בו התמסרות מוחלטת. שהוא חרד לנקיון שזה מצחיק אותי לפעמים. אחרי שהוא גומר הוא חייב להתנקות בעוד שאותי לא מגעיל בכלל השפיך שלו, זה חלק מהסקס. הבנתי שגם לא נוח לו עם מין אוראלי (הוא אוהב כמובן לקבל אבל לא לתת).

כל זה גורם לי להרגיש חסימה במיטה. לא עם עצמי אלא איתו. כאילו בא לי להגיד לו - די תשחרר, תתמסר, תתלכלכך, תן להרגיש ששום דבר בגוף שלי לא מגעיל אותך, תן לי להרגיש שאתה אוהב כל חלק מהגוף שלי, שהכול טבעי.

אחרי השיחה המאוד פתוחה ונינוחה הוא משך אותי למיטה. זה הרגיש מאוד כייף להיות מובלת ולא מובילה. שיפשיטו אותי וירצו בי ויחשקו בי.

והכול הרגיש נכון לאותו הרגע.

הייתי מעליו, החיכוך היה מדהים, תנועה אחת עמוקה שלו והרגשתי את הגוף שלי עף למקום אחר. ואז הוא עוצר הכול ושואל אותי- גמרת? עניתי שלא. כל המיטה רטובה, אני רטוב. עצרתי, לא קשור לכלום. הוא הוריד אותי מעליו. פשוט הלך להתקלח. המיטה הייתה רטובה כולל אני עצמי.

האמת, זה הצחיק אותי. הצחיקה אותי התגובה שלו. הלכתי למקלחת ואמרתי לו- זה צריך להחמיא לך. העובדה שאני כל כך רטובה פשוט צריכה להחמיא לך כגבר. אישה אחרת הייתה נעלבת מהתגובה הזו.

הייתי חייבת ללכת כי הבנות היו בדרך חזרה אליי. הרגשתי שני דברים-

האחד, חייכתי לעצמי. זה כייף לגלות דברים חדשים על הגוף שלך, שיאים חדשים. אין לי מושג מה זה היה בדיוק, רטיבות מטורפת בגלל גירוי או אולי שפיכה נשית (למרות שלא גמרתי) אבל הרגשתי ברת מזל שהצלחתי לחוות את זה כשבכלל לא הזיז לי באותו רגע איך הגיב. פשוט הרגשתי טוב עם עצמי. אהבתי את הרעיון שהגוף שלי יכל היה לחוות את זה.

השני, זה הצחיק אותי התגובה שלו. עד כמה שכייף לי עם ג' זה ברור לי שסוג כזו של גבריות לא יכולה לספק אותי לטווח הרחוק. חשבתי על זה שאם הייתי גבר והאישה שאיתי הייתה רטובה כל כך זה היה מעיף לי את האגו לשמיים.

מיהרתי לנסוע הבייתה. רבע שעה אח"כ הוא צלצל.

"קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני כבר מתגעגע אלייך. דבר שני, אני מצטער על התגובה שלי, זה היה לא נשלט. אני צריך שתעזרי לי שם".

אני לא יודעת מה זה נקרא לעזור, עניתי לו. זה יהיה הרבה יותר קל ומדוייק אם תגדיר לי מה זו עזרה בשבילך, איך זה נראה במציאות שאני עוזרת.

"לא יודע, אני צריך לחשוב על זה אבל תחשבי על זה גם את".

מה השיעור שלי מולו? מה הוא בא ללמד אותי?