קראתי כמה דברים שעוררו אותי לגמרי.

מה באמת חשוב לי כאישה בסקס?

זו שאלה שאף פעם לא עניתי לעצמי. הייתי עסוקה יותר בלהרשים את מי שנמצא מולי, בלהיות זורמת וקלילה. ולא חשבתי לרגע, מה באמת עושה אותי מאושרת במיטה, לא מבחינת עונג. לא לגמור. אלא מה מסב לי אושר באמת בהמצאות עם גבר במיטה.

וזה עורר אותי למצוא בי את התשובות.

מה הופך סקס לטוב או לרע? מה אני יכולה לעשות עם עצמי כדי להנות יותר בסקס? איך אני יכולה להנחות את הפרטנר שמולי שיהיה סקס טוב יותר.

אני אתחיל בזה שאני מבינה יותר ויותר שקשה לי לעשות הפרדה בין סקס לאהבה. סקס טוב יכול לגרום לי בקלות להרגיש פרפורים.

וסקס של אהבה יש בו נינוח אחר. כשאוהבים הסקס הופך לעולם שלם של מנגינה ושלמות.

אני רוצה להבין את התשובות.. אני רוצה מיניות אחרת בחיים שלי.. אני רוצה מקום שהוא לא מרצה ולא מתרצה.

חשוב לי להיות נאהבת. חשוב לי להרגיש שהגבר שלי חושק בי ורוצה בי. חשוב לי שידברו אליי תוך כדי במילים שיגרמו לי להרגיש נאהבת. אני מאוד אוהבת להתנשק תוך כדי. אני אוהבת קשר עין, עיניים פקוחות במהלך הסקס, שיראו אותי כאן ועכשיו. חשוב לי להרגיש שאוהבים את כל הגוף שלי.

אני מסוג הנשים שלא גומרות בחדירה. ולגמור זה לא תמיד האישיו אצלי בסקס. אני יכולה להנות מאוד מאוד ולא לגמור. ולפעמים יכול להיות סקס מחורבן אבל כזה שבסופו אני גומרת. אורגזמה היא לא מדד להנאה מהסקס. היא תוצאה. היא חלק אחד בתוך מכלול שלם.

כשגבר אומר לי שהוא רוצה לראות אותי גומרת, זה קצת מלחיץ אותי. המרדף אחרי האורגזמה. גם מפליא אותי שגברים עדיין בטוחים שכולנו גומרות בחדירה. שזה נראה להם מובן מאליו. אני מרגישה שלפעמים ורק לפעמים, הדאגה לזה שתגמרי נובעת מזה שהם ירגישו טוב עם עצמם.
אני אוהבת שיש אינטימיות, רגע כזה שיש בו אינטימיות של שניים. פנים אל פנים, קשר עין, יד גדולה שמלטפת את הפנים. אני אוהבת שלגבר שלי באמת אכפת שאני נהנית במיטה, ושוב, נהנית זה לא בהכרח גומרת.

זה נעים לי שמתעניינים תוך כדי אם נעים לי.. זה לא נעים לי שמנסים כל הסקס להפגין יכולות של מאמן בקרקס, להחליף מלא תנוחות לא ממש מרשים אותי, עדיף לדייק ולא להרשים. הכי אני לא אוהבת שאני מרגישה מפומפמת. כאילו ואני כלי עבור הפרטנר לגמור וזהו. זה מנתק אותי לגמרי מהסיטואציה.

אני אוהבת שהגבר איתי מתחרמן מהחרמנות שלי.. שזה מדליק אותו שאני רטובה לגמרי. .שמעניין לו לחקור את הגוף שלי.. שכלום לא מרתיע אותו בגוף שלי או מגעיל אותו.. שהוא מתמסר לסיטואציה ואם קורה משהו שלא מתאים לי נכון לאותו הרגע אז הוא זורם.. לא מתבאס כי לא התאים לך להגשים לו איזה פנטזייה..

זה לא מגניב אותי גברים שיספרו לי שעשו אורגיות, מלא בחורות, סקס על סמים, סקס עם גברים.. זה יכול להעיד על פתיחות אולי אבל אני מוצאת יותר ויותר שמי שדחוף לו כל כך לחלוק את החוויות המיניות שלו לראווה יש כאן משהו אחר שלא קשור רק לפתיחות.. וזה בטח לא מעיד על היכולות שלו במיטה.

אני יודעת, שכשגבר גורם לאישה להרגיש נאהבת, נחשקת, שייכת הוא יכול לקבל מאהבת טוטאלית.

45 דקות דיברנו בטלפון. כינויי חיבה של פעם קראת לי,כולך במצברוח טוב.

הקשבתי לך. לכל מילה ומילה שיצאה ממך. לכל ניואנס קטן בקול, לכל משפט שהורכב מאינסוף מילים שלרגעים נשמעו כמו גיבוב מעייף.

משפטים קבועים שכטוב לך, משפטים קבועים שרע לך.

לראשונה הצלחנו לנהל שיחה כל כך ארוכה בנינוחות, כשניסית לקחת את השיחה אלינו, לנוסטלגיה, לחברות שהייתה ביננו, למקומות רגשיים- עצרתי.

לא היה בי רצון ללכת למקומות האלה. זה לקח אותי לכיוונים שלא התאים לי בכלל להכנס אליהם.

הקשבתי לך, לטון שלך, לבחירת המילים שלך,  יכולתי להקשיב באמת מבלי לשאול - מה זה אומר עלינו? עליי? עליך? להקשיב טוטאלית מבלי להיות עסוקה חוץ מבמילים עצמן.

שמחתי על השיחה. בטח כי זה עדיף מלריב ולהתווכח. בטח כי מה שרציתי מהחוזה קיבלתי והכול בנועם. שמחתי כי הייתי כל כך שלמה עם עצמי על הדרך שבה התנהלתי מולך כל החודשים האלה. אני שלמה עם כל מה שעשיתי ואמרתי. גאה בעצמי ששמרתי על הערכים שלי , שידעתי לנתב גם כשהרוח הייתה סוערת במיוחד.

ושמחתי באמת כי כשיכולתי באמת להקשיב לך הבנתי כמה אתה ואני נמצאים במקומות שונים כל כך. כמה כלום לא מחבר ביננו יותר. כמה השתנינו וכמה ברור שאין במה להאחז יותר.

רגע אחר. רגע שבו השיחה הטובה מאפשרת לי לא לכאוב על מה שאיננו כבר אלא לשמוח על מי שהפכתי להיות.

השנה האזרחית מסתיימת. נתקפתי מצברוח כזה כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר.

יום חופש היה לי היום. יום כייף עם הגדולה. בערב באו כל המשפחה להדלקת נרות וסופגניות. אני חשה מין ריקנות כזו. עוד חצי שעה האקס אמור לצלצל לדבר על הפרטים האחרונים בחוזה. אחרי ששבוע שעבר היה בדכאון,כך סיפר, יום ראשון שוחחנו בטלפון ובהתקף אמפטי אמר לי כמה הוא שמח לפעמים שאני האמא של הילדות שלו, שיש דברים שהן לא יכולות לקבל ממנו כי פשוט אין לו את זה ואילו אצלי זה קיים. אני אוטיסט חברתי. 

שנה שעברה עבר עליי סילבסטר מהגהינום. היינו בברוגז ארוך מידי, בכאסח רציני מאוד. הוא יצא בערב ואני נשארתי לבד, הילדות היו אצל ההורים שלי. בערב הזה חיטטתי לו במחשב ומצאתי את ההתכתבות שלו שהבהירה לי באופן כל כך ברור וכואב שמה שיש ביננו זה הרקבון של הימים היפים שידענו פעם.

אני מרגישה שאני עדיין מושפעת לפעמים מהדברים הקטנים והחיצוניים. מהערות של אנשים סביבי. מילה טובה יכולה להרים אותי ומילה לא במקום להוריד אותי. כשזה קורה לי אני מבינה כמה אני רחוקה מעצמי עד כדי כך שמילים מוציאות אותי מאיזון פנימי.

הגיעה לי הצעת עבודה קטנה ככה מהצד שיכולה להכניס לי כסף, הכרתי בחור חמוד ממש שעושה לי מעניין ונעים בבטן. דברים זזים קדימה ואני מאפשרת להם לקרות.

אולי זו הזדמנות טובה בעבורי להסתכל על השנה שעברה עליי ולומר לעצמי כמה מילים טובות. לתרגל את מה שכל כך קשה לי בו - הערכה עצמית.

הצלחתי לשנות את דפוסי השיחה ביני לבין האקס.

הפסקתי לפחד ממנו.

התחלתי להבין ולהאמין שגם בי קיים כוח מולו.

אני מסתדרת נפלא עם שתי הבנות לגמרי לבד למרות הקושי בחד הוריות.

אני כמעט ולא מתנהלת מתוך רגשות אשמה מולן וכשאני עושה זאת, אני ערה לכך.

הצלחתי להתאושש ולחזור לתפקד ואפילו להצליח בעבודה.

מצאתי מה עושה לי נעים.

למדתי להיות בעצב. זה הרבה פחות מבהיל אותי.

אני לא מרחמת על עצמי כשאני בוכה.

אני מתעמתת עם הפחדים שלי.הפכתי להיות בן אדם, אישה, חברה, אמא רכה הרבה יותר.

אני לומדת להראות חולשה ומצליחה בזה יותר ויותר.

אני מוותרת לעצמי בימים שאני מפשלת. משתדלת לא לבקר את עצמי.

למדתי לשאול את עצמי האם מה שקורה נכון לי או מתאים לי או נעים לי. 

למדתי לא להשאר במקומות שלא עושים לי נעים.

הכרתי לא מעט גברים בשמונה החודשים האחרונים והצלחתי לייצר פתיחות בכל המובנים מאוד מהר.

אני נהנית יותר ויותר מהלבד שלי.

למדתי ליפול ואחר כך לקום.

למדתי שהתרסקות היא לא מתמשכת.

שהכול תלוי בי ובאיך שאבחר לראות את הדברים ולפעול.

גיליתי שיש יותר נמוך מנמוך. גיליתי צלילות גדולות.

הבנתי שיש לי את עצמי. באמת את עצמי. וזה מלמד אותי להיות פחות תלויה באחרים.

למדתי שאני עדיין טועה וחוטאת בכל הדברים שחשבתי שאני יודעת על עצמי (ע"ע כל הכתוב מעלה :) )

ושיש תמיד את מחר.

גם אם היום היה מזעזע.

כמו הרגע הזה, למשל.