אינטואציה. היא הביאה אותי למקום שאני נמצאת בו היום אז למה בעצם אני משתיקה אותה? מתעלמת? 

לפעמים זה מבלבל, מרגיש כאילו זה מגיע ממקום של פחדים. אני אני מקשיבה מעולה. למה שאומרים ולמה שלא נאמר. ואני יודעת להרגיש בבטן את האנרגייה של האדם שנמצא מולי. 

תקשיבי לי טוב. את שומעת?

את תהיי בכל המקומות שאת מבקשת להיות. אין לך אופצייה להשבר או לברוח. להכנע או להעלם. אין אופצייה כזו.

זן הדרך. ככה כתוב לך. 

אני טועה לפעמים. וחלשה לפעמים. מתבלבלת. מטושטשת. מצליחה לפעמים והרבה גם נכשלת. 

אני מפחדת. הרבה מאוד מפחדת. אני נבהלת. מהרבה דברים. ויודעת שלפעמים מישהו מולי- יכול לערער בי כל חלקה של הנשמה.

רגישה. מאוד רגישה. עצובה. מאוכזבת.

ואני גם הרבה דברים אחרים. אני שמחה. וקלילה. אני אמיצה. אני מתעקשת עליי דווקא שהכי קשה לי בתוך עצמי. אני מקשיבה. ואני מכילה. אני טורפת. אני גם פרא. ולפעמים פשוט סתם משותקת. נאלמת דום מול עצמי.

וכל גוון של התבכיינות כל הכפתורים שבי נדלקים. ואז קשה לי בעור של עצמי. 

והכי הרבה אני שוכחת שיש לי אותי. שנכשלתי מלא פעמים, אבל היי- גם הצלחתי לא מעט. וכשאני מתכנסת לתוך עצמי ומוכנה לרגע להסתכל גם על המקומות שאני פחות אוהבת בתוכי , אני מרגישה פתאום הקלה כל כך גדולה. ואני מרגישה רכה כל כך  רכה. ואני כל אוהבת את עצמי ברכות הזו. היא מאפשרת לי להיות הרבה יותר גמישה.. ועגולה. ואז אני נזכרת שזה בסדר שהכול בסדר. ויש בי מקום להכול. ולפעמים אני כזו ולפעמים אני אחרת. ומתקיימות בי המון זהויות. וזה גם בסדר להתבלבל ולשכוח מי אני בכלל באותו הרגע.