לרדת לפרטים הקטנים. לתוך הורידים, לתוך הנימים, לזרימת הדם האיטית שזורמת בהם.

להיות מודעת לגוף. להרגיש את האי נוחות ממש מתיישבת באזור בית החזה והבטן.

להרגיש את העצב ספיציפית בלב.

ואל מול התחושות, הרגשות, שאני בתשומת לב מירבית אליהן.

יש גם את הראש שמדפדף מחשבות אינסופיות.

והדיבור הפנימי הנלווה אליהן.

והזמזום הבלתי פוסק- המחשבות האלו לא מגדירות אותי. אני לא מזדהה איתן.

ואני גם מתגעגעת אליך נורא.

תופסת רגעים שאני נזכרת פתאום ברגעים אינטימיים שהיו לנו.

הפעם ההיא שישבנו במילקה בר.

הלילה עם הנרות הדולקים, המוסיקה ברקע ששנינו אוהבים וגילויים של ריחות חדשים וגוף לגוף.

שירים שמזכירים לי אותך.

הריח שלך שאני כל כך אוהבת.

ואני גם כועסת עליך. פתאום ככה אחרי הפרידה.

על הרגעים הפחות מוצלחים שלך, על חוסר ההשתדלות, על זה שאתה אתה. מצחיק לא?

על זה שגיליתי אותך באפליקציה. וזה כאב. אוהוהו כמה זה כאב. אבל לא יכולה להגיד שלגמרי הופתעתי.

ואני מתבאסת.

ואני מרגישה שלא בא לי להתחיל שוב הכל מהתחלה.

ואני גם מרגישה הקלה.

וגם מרגישה שאני גאה בעצמי. שאני רוצה לעצמי יותר ויודעת לבקש.

ואני גם חושבת אם אמצא שוב מישהו שיהיו לנו רגעים כאלו מדהימים ושיחות ותחומי עניין דומים.

ואני גם יודעת בבטחון שאני אמצא.

ואני גם מאוד נוכחת עם כל מה שעולה

אבל אני גם מבקשת להעלם לפעמים.

ואני עצובה. ואני לא רוצה לוותר לעצמי להרגיש את העצב. הרגיש את הכאב.

ואני גם מחכה לפעמים לראות את השם שלך מצלצל לי בטלפון או שולח הודעה

ואני גם יודעת שזה כנראה לא יקרה איתך.

ואני גם יודעת שאתה אוהב אותי ושזה לא מספיק

וגם בכלל לא בטוחה לגבי זה. או לא בטוחה מה זה בכלל חשוב עכשיו.

ואני גם רוצה לבד.

וגם מאוד רוצה חיבוק.

ואני עדיין אוהבת אותך. גם כשאני מרגישה כועסת, או מאוכזבת, או עצובה, או אי שקט.

הלב שלי עדיין אוהב אותך.

ואני כבר הייתי שם. אני יודעת ששום דבר לא נשאר לנצח.

שום רגש שעולה בי עכשיו יישאר כאן לתמיד.

אני נושמת עמוק, אני מחבקת את עצמי, אני כאן כדי להגיד לעצמי

שזו עוד מהמורה בדרך.

מבקשת שתהיה בן אדם מכיל. כזה שיוע להקשיב, גם לשתוק כשצריך, עם עיניים מדברות ולתת עצה כחושב שזה נכון לתת.

שתהיה כתף בשבילי ברגעים שקשה לי עם עצמי או ברגעים שהמציאות מכתיבה רגעים קשים.

שאני ארגיש שאתה רואה אותי. גם כשאני עצבנית, כועסת, נבהלת, מתרחקת. שתדע להבין שזה רק עוד חלק אחד ממי שאני וגם זה ממש בסדר.

שתאפשר לי גם לגלות את החלקים והעומקים שיש בך. 

שתהיה עם חוש הומור, עם צד רוחני מפותח במידה, שחיי את מה שהוא מאמין בו ופחות מדבר ססמאות.

שתרצה להיות משמעותי עבור הבנות שלי. עם המורכבות שהאקסי מביא והמשפחה הגרעינית הראשונית. שתדע למצוא שם את המקום שהוא נכון בשבילך והוא משמעותי.

שתהיה שותף להגשמת חלומות כלכליים. שתהיה עם חיים מלאים משלך, חברים וגם עם קשרים משמעותיים עם המשפחה שלך.

שאני ארגיש שאני בטוחה לידך. שאני ארגיש שאתה חבר. שאני ארגיש שאני מספיק משמעותית עבורך ולא אחרונה בסדרי העדיפויות.

שתשלח לי סתם ככה באמצע היום שהתגעגעת אליי. שתגיד לי כמה אתה חושב שאני יפה. גם כשאני קמה בבוקר סתורת שיער עם חצי פרצוף מקומט.

שתהיה עם גישה חיובית לחיים. אופטימי. 

שתרצה להכניס אותי לתוך העולם שלך. לגלות את הפחדים שלך, את החלומות שלך, את העבר שלך ותדבר על העתיד שלנו למרות הפחדים שנלווים לזה.

שארגיש הכי אישה והכי נשית לידך. שתאהב את המיניות שלי. שתרצה לטעום אותי, את כל כולי. גם אם לא התקלחתי רגע לפני.

שתהיה סקרן מינית, שתרצה לחוות איתי ולגלות את המיניות של המפגש ביננו. שלא תרגיש מאוים מהמיניות שלי.

שתאהב לחבק הרבה ולנשק המון. שתרצה לגעת ככה סתם בלי סיבה. להריח לי את השקע של הצוואר ולהתענג על זה.

שלא תפחד מאינטימיות. לא בשיחות. לא במיטה. שתשאר רגע אחרי שגמרנו רק כדי לשתוק ביחד ולהתחבק ולמצות את הרגע. ולא תמהר להתקלח ולהתנקות ממעשה האהבה שהרגע התקיים כאן.

שתגיד שאתה אוהב ואני ארגיש כאילו הלב מתרחב עד אינסוף. שתתרגש כשאני אומר אוהבת.

שתעריך את החברה שאני. שיהיה לך חשוב לשמוע מה יש לי להגיד.

שלא נפחד מלריב. אבל נדע לנהל את זה בצורה מכבדת. שתשאר גם כשקשה. גם כשכועסים. שתעזור לחשופית שבי להיות במיטבה ותסכים להיות חשופית בעצמך. שנכבד את העולם שיש לנו חוץ מהזוגיות.

שתסתכל עליי ותגיד לי שאני האישה שבשבילה עברת את כל מה שעברת עד היום.

ושמאהבה הזו יוולד לנו המשך קטן ומואר של הזוגיות הזו.

עוד השנה דרדסי. עוד השנה.

כואב לי הלב. כואב לי בית החזה. כואב לי הלב ממש ממש.

אני עצובה כל כך. אפילו שבחרתי להפרד כואב לי ממש.

עם כל האהבה וכל הרצון, צריך שניים שזה יצליח. ואתה לא פנוי לזה כרגע.

ידעתי שכשאני אשתף אותך תקבל את הדברים שנאמרים. ידעתי שלא תגיד פתאום- תשארי. אני אעשה אחרת. אני אהיה בן הזוג שאת מבקשת לעצמך.

במקום זה אמרת- אני מבין אותך. 

ביקשת שנשאר חברים טובים, שלפחות את זה לא תאבד. אבל מבחינתי זה לא אפשרי. אני לא אוכל.

ביקשת שנדבר אולי עוד פעם עוד כמה ימים ונשמתי, כל כך נשמתי שביקשת את זה. ושאלתי- מה ישתנה בעוד כמה ימים? משהו אחר יקרה?

ואנחנו יודעים שלא. למרות שקיוותי שתגיד שאולי כן.

ואמרת..אני אתארגן על החיים שלי, אחזור להרגיש טוב יותר, אעבור לדירה שלי ואולי כשאני אהיה במקום טוב יותר נדבר.

ועניתי..שלא תהיה שמחה ממני לראות את הטלפון שלי מצלצל את השם שלך.

אל תפסיקי לחייך ביקשת.

אני מסיים עכשיו כי קשה לי מאוד.

כואב לי הלב. כואב לי מאוד.