מרגישה שאני כועסת עלייך. 

בסדר רוחניות. בסדר גלגולים קודמים. בסדר כל התובנות שהגעת אליהן מאז ועד היום.

ומה בכאן ועכשיו? מה עם העובדה שיש לך ילד בן חמש שאת מגדלת אותו כאילו הוא נטל בחייך? 

ונכון שקשה לבד. ונכון שיש עומס. ונכון הכול. אבל קשה לי כאמא לראות את האמהות שלך. 

תמיד חשבתי שאין בך אהבה אליו. אבל אחרי שישי שקפצת לבקר ואמרת שהעלת מול המטפלת שלך את השאלה אם את בכלל אוהבת את הילד. הבנתי שלא טעיתי. שמה שראיתי היה נכון. יש בך אפס סבלנות אליו. כל דבר שהוא עושה מכעיס אותך. את מתייחסת אליו לעיתים כאילו הוא דוחה אותך. והילד מלא בבעיות רגשיות. וכואב לי עליו ויש בי כעס אלייך. תתעוררי. תוציאי את האף מהתחת של עצמך ותביני שיש לך אחריות לטפל בעצמך כדי לגדל את הילד שלך.

קשה לי להתייחס אלייך רגיל. את מרגיזה אותי עם כל דיבורי רוחניות שלך שבתכלס לא רק שלא מקדמים אותך אלא חופרים לך בור עמוק במקום שאת דורכת ודורכת. ורק בגלל שאני רואה את הקטן שלך- לא בא לי להיות שותפה לזה ולא להגיד כלום.

נמאס לי ממך.