התעוררתי בבוקר רגיל,בלעדיו....אבל לא הרגשתי טוב.הלכתי לשירותים והתחלתי להקיא.
התקלחתי,ישבתי על האסלה עושה את הבדיקה ומניחה אותה על השולחן,ויוצאת.
לבשתי גופייה פרחונית עם שורט שחור ,הבטתי על בטני מלטפת אותה.
"ואם אני בהריון"חשבתי מהר הסטתי את המחשבה מראשי.
שמעתי את הצפצוף של הבדיקה ורצתי לשירותים.
ראיתי בבדיקה 2 קווים דקים ורדרדים.
לא האמנתי,אני בהריון.
בנתיים בזמן אחר:
התעוררתי ראיתי שאני ישן על ענן עודי לבוש בלבן,"לא"שמעתי צעקה.
ומהר מאוד לפני שהספקתי לאתר את הקול..הרגשתי דחיפה.
נפלתי...ואז!
התעוררתי בחדר בית חולים,לבוש בחליפה קרועה ובדם קרוש בכל מקום.
"איי"נאנחתי קם ויוצא מהחדר.
התהלכתי במסדרונות השקטים,בכל זאת 5:30 בבוקר בית החולים סגור.
אבל הדלת של הכניסה פתוחה,חחח דפוקים הם תמיד היו כאלה.
יצאתי בזהירות.
מתחיל ללכת לכיון הבית שלנו...שלי ושל קריסטין.
מנקודת מבטה:
ישבתי ובכיתי אני לא רוצה להביא ילד לעולם בלי אבא!ממש לא.
פתאום דפיקה בדלת הבהילה אותי,פתחתי ושם עמדה רוחה של אמי.
"התינוק בסכנה אם לא תמצאי את גופתו של בעלך הילד ימות"אמרה ונעלמה.
התעוררתי,כולי מזיעה זעה קרה,דפיקות חזקות בדלת נשמעו.
ירדתי במהירות,פתחתי ושם עמדו השוטרים.
"גברתי אנחנו מצטערים אבל גופת בעלך נעלמה מבית החולים היום בבוקר"אמר לא האמנתי.
החזקתי את בטני כולי רועדת יודעת שהמטרה היחידה שלי עכשיו הוא למצוא את אהוב ליבי.
בשביל...בשביל שידע על קיומו של בנו ושבמיוחד הילד לא ימות!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: