טוב כתבתי פרק שני, אני לא הכי מרגישה שלמה איתו אבל שיהיה חח.

יש קפיצות במלשבים הלשוניים וקצת עילגות בתיאורים. מבטיחה שהפרקים הבאים יהיו יותר טובים ויבואו בתדירות יותר גבוהה!

"אלי!" נשמעה צעקה מוכרת.

"מה, מה? אני פה" פלטתי.

דיאנה באה אליי, מסובבת מבטים, מזיעה מהריקודים.

"למה הלכת? רקדנו." היה בקול שלה נימת כעס.

"נכון אבל התעייפתי והתחשק לי לשבת. את יכולה ללכת לרקוד אם את רוצה, זה לא שאין לך עם מי."

היא הסתכלה עליי, קצת מופתעת. לא אהבתי להשאר לבד והיא ידעה את זה. היא גם ידעה שאני לא מעירה הערות על המעשים שלה. המעשים שלה, שלפעמים גובלים בזנותיות. ראו שהיא נעלבה.

"מצטערת שהמעשים שלי מביכים אותך." היא אמרה והטון שלה נהפך לאחד נעלב.

"הם לא, מצטערת, אין לי מצב רוח. אני אבוא לרקוד איתך אם את רוצה. פשוט אין לי כח, עייפה. ויש כמה מתנדבים אז חשבתי שזה יהיה בסדר אם אני לא אבוא." 

היא הסתכלה עליי כאילו היא מנסה לפענח משהו בי. בסוף היא וויתרה כנראה ופנתה ללכת, אומרת שהיא כבר תסתדר ושאני אסתכל בטלפון ואקרא אסמסים.

"ברור," קראתי אחריה אבל היא כבר לא הקשיבה.

המוזיקה הייתה רועשת והבר היה צפוף. היה מקום פנוי לידי, בגלל זה בחרתי לשבת שם. נמאס לי לרקוד וכבר כאבו לי הרגליים מהעקבים. הנחתי שדיאנה תכעס עליי כשנצא משם, אבל זה היום הולדת שלי, אז היא תסלח לי. התעלמתי מהמוזיקה וחיכיתי שהברמן יגיע אליי. בנתיים חשבתי. המחשבות שלי נגררו כמובן למה שההורים שלי סיפרו לי לפני שלוש שעות. מאומצת. הכאב הכה בי חזק. מאומצת. מזל שביחד עם הכאב הגיע הברמן.

"מה להביא לך יפה?"

הסתכלתי עליו בהרמת גבה. יפה.... לא הייתי רגילה.

"משהו חזק?" הצעתי.

 הוא גיחך. "לא חושב שאת בגיל המתאים. תגידי מה את רוצה ושיהיה בלי אלכוהול, יש לי הרבה אנשים בבר."

נשמע קול ליידי. "נו, תביא לה כבר מה שהיא רוצה, היא נכנסה לפה והכניסה היא מעל 18, גאון. אני אשלם עליה. וויסקי עם קולה, שניים."

הסתכלתי הצידה. המקום ליידי נתפס על ידי בן. גבר, יותר מתאים. לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהוא היה... טוב, הוא היה יפה. גופייה על שרירים וג'ינס, מבט לא מתאמץ. קצת לועג אפילו.

"תודה, אבל אני מסוגלת לשלם על עצמי. ולהזמין לעצמי." פניתי להגיד לברמן מה אני רוצה אבל הוא כבר לא היה שם. רק שתי כוסות.

לא התכוונתי לשתות אלכוהול. במועדון, ובלי דיאנה. לא הדבר הכי חכם שיש.

"חחחח דווקא לא ניראה לי שהסתדרת שם. את באמת לא נראית מעל 18. מה, ברחת להורים?" הוא גיחך.

הורים. אני מאומצת. טוב, אני לא אוהבת לעשות דברים חכמים. לקחתי את הכוס ושתיתי את כולה בנשימה אחת.

"וואו, מישהי מעוצבנת."

"אולי."

"אני תומר." הוא התקרב אליי קצת והושיט את ידו.

הרמתי גבות אבל לחצתי אותה בחצי צחוק. הוא גיחך. היה צפוף והוא היה קרוב אליי והיה ממנו ריח טוב. היה לי חם והלחיים שלי בערו. "אלי."

"פשש, אפילו אמרת לי את השם שלך! מהמבט שלך חשבתי שאת לא בקטע."

"כנראה לא הבנת נכון," חייכתי אליו.

לא הייתה לי כוונה להתחיל עם מישהו אבל כנראה האלכוהול הראשון התחיל להשפיע. והעובדה שכאב לי בטירוף, מבפנים. ממה שידעתי. נו טוב, לפלרטט זה לא משהו רע.

"אז, מה בחורה איכותית כמוך עושה במועדון?"   

"יום הולדת, אתה יודע..."

"אוהו, מזל טוב יפהפיה, על איזה גיל אנחנו מדברים פה?"

"נחש." עניתי לו בחדות כי נזכרתי שאני לא באמת אמורה להיכנס לשם.

"חחחח אני רואה שמישהי פה צריכה עוד שתייה." הוא מילא לי כוס בעצמו. לקחתי.

המוזיקה באמת הייתה חזקה והלמה בראש שלי. "אתה משלם?" ווידאתי.

"כן יפה, אני משלם. האמת שהייתי מצפה מאחת כמוך לבלות יום הולדת במקום אחר. לא כזה."

"למה אתה מתכוון באחת כמוני." התרגזתי קצת. בטח הוא היה מקובל כשהוא היה בתיכון.

"לא יודע," הוא נראה מהורהר לשם שינוי, מסתכל עליי במבט שלא הצלחתי לפרש. "בדרך כלל הבנות שבאות לפה לא משהו. את יודעת, שרמוטות כאלו. לא בקטע רע. את לא נראית כזו, להגיד לך את האמת."

התחלתי לכעוס יותר. למה אני תמיד צריכה להראות שונה. זה לא פיר. תמיד שונה. אולי זה בגלל שאני מאומצת, חשבתי בלעג. שוב נזכרתי בשיחה שהייתה עם ההורים שלי. זה היה כואב.

"תמלא לי עוד." הבאתי לו את הכוס שלי. 

כנראה היה משהו בקול שלי כי הוא הסתכל עלי בצורה מוזרה קצת, אבל מילא.

שתתי והאלכוהול כבר התחיל לסחרר שלי את הראש. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי שאני שותה, וזה לא היה מעט.

"תגידי, את רוצה לרקוד?" הוא שאל, ודיי חשבתי ששמעתי חשש בקול שלו.

לא שרמוטה, הוא אמר. צחקתי לעצמי בלב. עלאק לא שרמוטה. טוב אחי. נמאס לי להיות שונה.

"כן." קמתי והתנודדתי והוא תפס אותי. הלכנו לרחבה.

המוזיקה הלמה בראש שלי כמו תוף והסתחררתי. רקדנו צמוד וההרגשה הייתה טובה. הגוף שלו מתחכך בגוף שלי. שרירים. זעה. חום. באיזשהו שלב התנשקנו. הנשיקה הראשונה שלי. אחר כך כבר לא ממש זכרתי איך קוראים לי. הוא גרר אותי החוצה...

-

האור נכנס לעפעפיים שלי והעיר אותי. פקחתי את העיניים- ומיד סגרתי אותם שוב. הראש שלי כאב כמו לא יודעת מה. כאילו עשר קופים ישבו שם ותיפפו בתופי באס או משהו.

"בוקר, יפהפיה. קפה?" נשמע קול צוחק מהפינה.

יפהפיה? חשבתי לעצמי. אבא אף פעם לא קרא לי יפהפיה. כשחושבים על זה, הוא גם לא מציע לי קפה. הוא דיי אוסר עליי לשתות את הזבל הזה, כמו שהוא קורא לו.

שניה.

אבא גם לא נכנס לחדר שלי בבוקר.

פקחתי את העיניים מהר. זה היה חדר לא מוכר, עם מיטה זוגית. בצד עמד גבר. התומר הזה, מאתמול בלילה. הרגתי גוש בחזה שלי. הסתכלתי למטה. מתחת לשמיכה, לא לבשתי כלום. הבגדים שלי היו מפוזרים בכל החדר. הוא לבש בוקסר צמוד.

שיט.

התחלתי להתנשם מהר. תוך שנייה הוא היה ליידי.

"היי, את בסדר? את לא נשמעת טוב. רוצה כדור או משהו?"

"תתרחק ממני." סיננתי והוא זז אחורה, מופתע. קמתי וכרכתי את השמיכה סביב עצמי. הרמתי את התחתונים ולבשתי אותם. הוא צחק. "מה אתה רוצה?" אמרתי לו כשאני בדרך ללבוש את שאר הבגדים שלי. "אני חושבת שאת מתביישת," גיחך. "אבל זה בסדר, אין לך במה. ראיתי אותך כבר בלילה. והאמת שאין מה להתבייש בגוף הזה."

הדמעות עלו בעיניים שלי נגד רצוני. הסתובבתי, שהוא לא יראה אותם.

"נו, דיי הרסתי את ההנחה שלך. שאני לא שרמוטה והכל," פלטתי, רק כדי לומר משהו. "רק תזכיר לי איפה אני."

"אני עדיין לא חושב שאת שרמוטה." הפנתי את המבט שלי אליו, סוקרת אותו. הוא היה יפה, זכרתי נכון. גם הגוף שלו. לפתע הטון שלו התחלף לאחד מבודח. "את בדירה שלי. אני גר לא רחוק מההאנגר. זה שימושי, כמו שאת מבינה.."

הסתובבתי ממנו בגועל ויצאתי מהחדר שינה. זאת הייתה דירה קטנה, סלון, מיטבח וחדר שינה. הלכתי למטבח ולקחתי מהמקרר אקמול, בלעתי אותו בלגימה.

לא ככה חשבתי שאני אאבד את הבתולין.

"ואיך הגעתי לפה?"

הוא הסתכל עליי כאילו אני לא רצינית. "וואו, מישהי שתתה הרבה אתמול בלילה. רקדנו ולקחתי אותך החוצה ואת יודעת, התמזמזנו והכל." הסמקתי. הוא צחק. "שאלתי אם את רוצה לעלות אליי. אמרת שלא אכפת לך. אז עלינו. להמשיך?" לא עניתי והוא המשיך לדבר בנימה יותר מבודחת. "באת ושתינו עוד קצת והתמזמזנו עוד קצת ואז עברנו למיטה. התחלתי להפשיט אות-"

"דיי! שקט!" צעקתי עליו והפנתי ממנו את המבט שלי. הדמעות ירדו לי ולא הצלחתי לעצור אותן.

"מה קרה יפה? בדרך כלל לא מתנהגת ככה? ילדה טובה?" שנאתי את הנימה המתנשאת שלו. רציתי רק ללכת משם. 

"תביא לי את הדברים שלי." פלטתי. הוא שמע את הדמעות בקול שלי.

"את בוכה? ברצינות?" הוא הלך אליי. "שיט, מה קרה?"

"כלום."

"זה בגלל אתמול בלילה? כי קצת כאב לך. ירד לך דם. אבל חשבתי שזה בסדר. לא נראית כאילו זה אכפת לך."

"ברור שירד לי דם," סיננתי בין הדמעות, "הייתי בתולה. כשנקרע הקרום אמור לרדת דם."

הוא הלך אחורה, הלום קצת. "בתו...בתולה? מ..מה?" 

"קצת פחות מרוצה מעצמך?".

"שנייה. שנייה." שמעתי פחד בקול שלו. "בת כמה את? באמת?"

"שש עשרה."

הוא התיישב. "חרא. חרא חרא חרא. זיינתי קטינה."

"לא זיינת. אל תגיד את זה ככה."

"אז מה עשיתי? את רצינית? אני יכול ללכת לכלא על זה. אבל איך הייתי יכול לדעת! המועדון מעל 18! כוסעמק."

"אני לא אתלונן, אם זה מה שאתה חושב. אני יודעת שלא אנסת אותי או משהו."

הסתכלתי עליו, הפנים שלו היו בין הידיים.

"תשמעי, אני מצטער. יש לי קטעים שאני זבל אבל לקחת בתולין של ילדה בת שש עשרה זה באמת לא הקטע שלי. אני מצטער, לא ידעתי.."

"זה לא משנה כבר." הפנים שלי התעוותו בכאב. "אתה יכול להביא את הדברים שלי? אני רוצה להזמין מונית."

הוא הושיט לי את הטלפון והארנק, בלי שום דבר לומר לשם שינוי. התקשרתי למוניות. חמש דקות והם למטה.

"טוב, אני יורדת. אז ביי."

הוא הסתכל עליי. "אני באמת מצטער. לא התכוונתי.... הנה, קחי מאה שקל, לפחות אני אשלם לך על המונית."

"אני לא רוצה את הכסף שלך. מה אני, זונה?" התחילו שוב לרדת לי דמעות. עד שהשתלטתי עליהן.

"היי היי. לא התכוונתי. פשוט אני הבאתי אותך לפה, אז לפחות.. לא יודע. מצטער. אני..." נשמעה צפירה מלמטה. פתחתי את הדלת.

"ביי?" הוא אמר לי. טרקתי אותה וירדתי למטה, מנסה להירגע.

במונית פתחתי את הטלפון. 18 שיחות שלא נענו. מלא אסמסים. חלק מההורים. חלק מדיאנה.

היה שקט בדרך הבייתה, הנהג ניסה לפתוח איתי בשיחה אבל שינה את דעתו כי לא הכי נשמעתי טוב. הגוף שלי כאב מהלילה. התחלתי גם להיזכר. איך סיפרו לי שאני מאומצת. איך רקדנו ביחד במועדון. איך הוא הציע לי לבוא איתו לדירה ואיך לא היה לי אכפת. איך הוא הוריד ממני את הבגדים והשמיע קולות התפעלות ואיך צחקתי כשהוא עשה את זה. איך הרגשתי את השרירים שלו. איך הוא נישק אותי בכל הגוף והיה לי טוב. איך הוא היה בתוכי. נזכרתי בהכל. ולמרות כל רצוני הרגשתי דקירת עונג בגופי.

"הגענו", קולו של הנהג הוציא אותי מהירהוריי.

הושטתי לו שטר ויצאתי מהמונית.

 

ניסיתי לעשות אותו יותר ארוך כי הרגשתי שהקודם היה ממש קצר. אבל עדיין התקדמתי רק בלילה. אוף.  הייתי צריכה לעשות את החלק שהיא עולה הבייתה אבל לא זרמה לי הכתיבה אז לא נורא, אני אנסה לכתוב כשיש לי מצב רוח לזה ואולי ייצא לי יותר.

טוב אז זהו והפרק הבא בעוד איזה שלושה ימים אני חושבת ותהיו קולים ותגיבו אם אתם קוראים(:

(אה, ואולי זה נראה לכם כמו כל הסיפורים האלו. היא עושה סקס היא נכנסת להריון בלה בלה בלה. אני אישית מקווה שהוא לא יהיה כזה. אין לי רעיונות להמשך כי כשאני כותבת רק אז מתחיל לי הרעיון, אבל זה לא יהיה בנאלי, מבטיחה.)