אֶעֱצוֹם אֶת עֵינֵי וַאָכִּיש רַק אֶת עַצְמִי אַהֲבָה

שאלתי את החוף אם הגלים שמתרחקים ממנו
חוזרים כמו שהם עזבו. את התשובה הוא
קצף לעברי במתינות.
הנחתי שהוא בכלל לא זוכר
את כל האימפריות הקטנות
שנבנו והתפרקו על גביו:
ארמונות של ילדים ומגדלים שנפלו,
צדפים שנמצאו ואבדו ונלקחו לבתים
ונזרקו ונשכחו,
נערים שעשו אהבה אל מול שקיעה רטובה

שאלתי אותו אחרת- האם הגל שמתקרב אליי
מלוח באותה המידה כמו הקודם? ומה זה הניחוח
הלא מוכר הזה של הבושם
על שולי הקצף שהוא משאיר?
הארמון שבניתי על החוף נשאר אמנם
שלם לאורך כל הלילה. זה מפליא
אבל הוא נראה הרבה פחות מרשים
מאז שהגל שסחף אותי עזב.