החיים

אני מתהלכת לי לאיטי לאורך הדוכן, מלטפת במבטי את הספרים. המון כריכות יפות, שמות מושכים. לא קוראת תקצירים, שונאת תקצירים. סתם הורס.

אבל יש את הרגע הזה, הספר הזה שתפס את עיניך כמעט במקרה, ומשהו אומר לך שהנה, זה הספר. כאילו הוא מיועד לך, חיכה במיוחד בשבילך, שתבואי ותקראי אותו, ותתאהבי.

חיכיתי לספר הזה. וההמתנה השתלמה, כי מצאתי אותו מסתתר מתחת לערימה של כמה עותקים של ספר אחר. אבל הוא היה אחד ויחיד, ופגום. זה היה דוכן של ספרים פגומים ועודפים, והוא היה הפגום ביותר. הדפים היו קשים ועקומים, קשה לדפדף בו, בטח גם לקרוא לא כל כך נוח. הוא היה מלולכך ומקומט, אבל זה לא עניין אותי. הוא בטוח יפה מבפנים. 

בחירת ספר וקריאתו זה סיפור אהבה של ממש, לפחות בשבילי. הפעם אני הולכת להתמלא באהבה עם הספר "הנערה שהשארת מאחור".