love memory- סיפורים בהמשכים

טוב, מאחר והעליתי פןסט לפני יומיים החלטתי שמותר לי לשפוך את המחשבות שלי היום... מבטיחה להגיב לפרק הקודם ולהעלות פרק הבא. בהקדם... בכל מקרה ראיתי את כל התגובות (:

אני חושבת שלפעמים אנחנו שוכחים מי אנחנו, ויותר חשוב מזה- שוכחים לדרוש את מה שמגיע לנו. 

זה החלק שהכי מפחיד אותי. לפעמים אני רוצה להילחם על אנשים שהיחס שהם נותנים לא מגיע לי. לא מתוך כוונה רעה, אבל בטעות, הם חושבים שזה בסדר לשחק בי, או שאני אהיה שם בשבילם תמיד, או מה שלא יהיה. 

אבל אני לא. אני שווה יותר מזה. ולפעמים, רק לפעמים, אני שוכחת מה אני שווה. 

אז אם יש עוד מישהי כאן שלפעמים שוכחת, תזכרי, כי אני תמיד נזכרת בסוף. 

עדיף לזכור תמיד. 

תדרשו מה שמגיע לכם. לא פחות. 

אוהבת המון

3>