תכלס אני לא יודע בדיוק מה אני הולך לכתוב הפעם
רק יודע שצריך מדי פעם לכתוב .
אז נכון 2 בלילה , ואני קרוע מעייפות , אבל מרגיש שאני חייב את זה.
בימים האחרונים אני עצבני ביותר , אני לא יודע אפילו למה .
יכול להיות שבגלל שלא קיבלתי סקס במשך ה-4 חודשים האחרונים משפיעה.
אז נכון יש לי את השיטה הזאת בלי הוצאה , אבל אולי על מנת להרגע ממש צריך עם?
בכל מקרה אני מרגיש שיש נתק רציני ביננו , תכלס אנחנו אמא ואבא , אין כבר זוג , אין כבר קוצ'י מוצ'י.
הגעתי למצב ממנו חששתי , שאי אפשר כבר לדבר על דברים , שכבר אין כוח לדבר .
אז כן , חשבתי לתומי שאנחנו זוג שונה , שאנחנו יכולים לעשות דברים אחרת.
והנה שוב ושוב אני מרגיש שאני נלחם ונלחם בה.
ואולי זה קשור למלחמה בעצמי הבלתי פוסקת.
אתמול כמעט שברתי לעצמי את המפרקת מרוב עצבים על הכאבים בצוואר.
לפעמים בבוקר בעבודה אני מרגיש שאני מדבר עם אנשים מרחוק , כאילו שאני לא ממש שם .
הקול שלי נשמע רחוק מאוד , ונדמה שרק חוט דק מחזיק אותי בעמידה \ בחיים.
התחושה הלא נעימה בצד של הראש לא עברה , ההפך , התווספה לה סחרחורת וחולשה בלתי נגמרות.
והנקודה הזאת על הלשון , פתאום טפחה לה.
ואם זה לא מפחיד אותי , מה עוד אמור להפחיד אותי?
ובכלל אני מתענה על הקטע הבגידתי .
כן אחותה נראתה טוב שבוע שעבר .
כן חיבקתי אותה בשביל להרגיש בשר חמים ונעים ואולי אפילו להצליח להרגיש מה זה סיליקון.
כן אני בטוח שהיא חושבת שזה תמים לגמרי החיבוק הזה.
אבל הבטחתי לאלהים , הבטחתי להפסיק עם הפלירטוטים האלה עם נשים אחרות.
ועוד פעם חזרתי לזה.
והיום בכלל זה היה מאולץ לחלוטין , בכלל לא רציתי לאונן , אולי חשבתי לעצמי שזה מה שירגיע אותי ? יגרום לי אושר?
ובכלל , מה גורם לי אושר לאחרונה?
הילד?
היא ? כמעט בטוח לא.
האינטרנט ? המחשב? סתם התמכרות מעצבנת שלוקחת ממני יותר מדי זמן.
ומה הייתי עושה עם הזמן הזה בכלל? יש לי בכלל תחביבים ?
הציור? אני עושה את זה בשביל עצמי או בשבילה?
העיקר שאני צוחק על החבר מהעבודה שחיי בסטיגמות של החיים.
ופתאום אני שם לב שאני בסטיגמה אחת גדולה.
אני לא מת על החמות , אני מנסה בכל מעודי לא להתקע שם למרות שאישתי כל הזמן מנסה שכן .
האחות נראת יותר טוב , אני עושה כל מה שהאישה רוצה ממני כי אין דרך אחרת , וחוץ מזה אני מרגיש גבר טיפוסי שמדבר על נשים.
וכמובן שאני מתחיל לראות יותר ויותר ספורט.
ולאיפה בדיוק כל הדרך הזאת מובילה?
הרי מחר לא בטוח שאקום , ואולי אחייה עוד 1000 שנים?
ורק ההמתנה הזאת לעוד סופ"ש שאולי אצליח לישון בו , או לנוח .
לנוח ממה? לישון ?
עוד יום שנשרף ועוד יום שנשרף , ולמה בכלל אני מנסה להיות יעיל בשעות, בדקות , הרי בכל מקרה אני לא עושה איתם כלום.
מבזבז את זמני.
האם אני בדיכאון ?
חשבתי על הדיכאון כבר הרבה זמן , בכלל בהתחלה חשבתי שהיא בדיכאון , אולי באמת היא בדיכאון.
ומה איתי?
הרי הכאבים והחולשות יכולות להיות דיכאון .
וזה שאני ממש לא מנסה לעשות כלום בחיים כרגע חוץ מהילד אולי זה מעיד?
כל מה שאני רוצה שיגידו לי מה לעשות , לא לחשוב , לא ליזום כלום , להיות רובוט , עבד.
האם לכך הגענו בזוגיות שלנו ?
חזרתי לסטיגמה מקודם.
4 חודשים בלי סקס , ואני לא רואה את הסקס חוזר.
האם באמת אני מאמין שהיא תלך לרופא שיאשר לה שאפשר היא תעשה את זה?
הרי היא לחוצה כ"כ שמספיק שאני נושם לא נכון ואני מקבל שטיפה.
אז לפתוח רגלים לאיזה רבע שעה ועוד להיות רטובה וחרמנית?
תכלס , ידעתי את זה ממזמן , היא פרידג' , ואני לעולם לא אצליח לפצח את המנגנון הזה .
והיום דיברתי עם הידידה הפרחולה .
החמאתי לה על השפתיים שלה , לא שהיא הקשיבה לשום דבר שאמרתי.
אבל התגעגעתי לרגע , וניסיתי לפלרטט .
למה?
זה לא ממש עשה לי טוב , סתם יסורי מצפון שאני בוגדני ושפל.
האם ההארה לפני כמה ימים שאני צריך לאהוב את עצמי נכונה בכלל?
זה לא שאני ממש עושה משהו בשביל זה.
הוא יתעורר עוד מעט , ואני אצטרך לקחת אותו כי היא לא חושבת שאני צריך לנוח.
עד שאני אתמוטט , או שלא.
לפעמים התחושות הרעות האלה מביאות אותי לידי גישה הרסנית משהו .
שאני סוחט את עצמי עד תום , ואומר : " אם באמת יש בעיה אני אתמוטט כבר , ואולי סוף סוף יהיה לי שקט"
לא , אני לא רוצה להתמוטט , רק להרגיש טוב.
כ"כ כעסתי בתחילת השבוע שהרגשתי רע , אחרי שסוף סוף היה לי שבוע סביר , פתאום השבוע הכל חזר בריבית דריבית.
מענין עד איזה גיל אני אהיה ככה .
בדיוק כמו אבא שלי.
כמו אמא שלי
וכמו אחותי.
דפוק כמו כל המשפחה שלי.
וחשבתי בנאיביות שאני שונה , שאני יכול להיות משהו אחר , ואני בטוח שגם היא חשבה ככה.
מענין כמה זמן הנאיביות שלה תחזיק מעמד , מתי היא תבין איזה סחורה פגומה היא לקחה.
היא כמובן הייתה רותחת עלי על המשפט הזה , כן , אני מעולה , סחורה אא , אין עלי , מדהים.
כן בטח.
אם הייתי באמת בן אדם טוב , הייתי עוזב אותה ממזמן , עוד לפני שנקשרנו .