וואו מרגיש לי כאילו שנים לא כתבתי פה, רק כשאני מגיעה הביתה מאילת הרחוקה ישלי הזדמנות לשבת במחשב
בכל אופן, יש לי את העבודה הכי כיפית שיכולה להיות נראה לי, צוות בידור זה ה-דבר
כן קצת קשה לי לפעמים כי אני ביישנית, אבל אני עובדת על זה, וזה בהחלט עוזר לי להיפתח
בעיקר כי אין לי ברירה, ככה זה כשאתה רחוק מהבית והאנשים המוכרים
אין לך ברירה, זה כמו ג'ונגל, לומדים לשרוד, מרגישה כמו טיגריס ממש 
ממש בקרוב אני מתחילה להופיע בהצגה מקורית שעבדו עליה איתנו
בתכלס, זה הדבר שבשבילו באמת הלכתי לשם
לקבל במה, לשחק, להופיע, זה אני!
במהלך החזרות אמנם הכוראוגרף לא החמיא לי על הריקוד אבל הוא בהחלט זיהה את הפונטציאל להיות שחקנית
מבחינתי לא כזה אכפת לי מהריקוד, אני לא רקדתי מגיל שלוש, כן אני עובדת על זיכרון ושיפור התנועות
אבל בתכלס, המשחק זה מה שמעניין אותי
וכן זה מבאס שאני לא בקאסט הראשון שכבר התחיל להופיע בשבוע שעבר, כן כי שם הבנות רוקדות מגיל 3
גם אם הן לא שחקניות כאלה טובות הן כבר מופיעות כמעט בכל יום
אז מהבחינה הזאת היה לי ממש קשה אבל אני מודעת לעצמי ועובדת על זה.. 
אין לי זמן כל כך להתגעגע אבל חשוב להגיע הביתה כדי למלא מצברים ולראות אנשים שדי הזנחתי בלי כוונה 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
This Optimistic Girl