אני עומד לפני המבחן האחרון של מועדי א'.
סוג של מועקה שמסרבת לעזוב. מועקה משנית למועקה שרוחשת לה המון זמן מתחילת הלימודים. הטוב במועקות הן שהן משכחות מועקות אחרות - ובאמת, היו נושאים שהוזנחו הצידה לטובת הלימודים. בידיעה ברורה שהם עוד יצופו.
רעשים יש כל הזמן והם עושים לי כאב ראש.. קולות ניסור.. קולות דפיקה.. קולות צמרמורת- אני משתגע.
רבים קוראים לי לקרוא דרור ולשחרר את סיר הלחץ הזה בדגש על הגשמת פנטזיות מיניות ופשוט לזרום. אף אחד לא מבין ששחרור סיר הלחץ הזה הוא רק ע"י הטחתו בסלע! רק על-ידי אובדן עצמי.
לו הייתה לי הערבות שלא אשתנה, שלא יהיו השלכות שליליות להתנהגות כזו או אחרת- לא הייתי בוחר בה?
אני לא יודע לבחון הפסדים. אני מעדיף להתכנס בקונכיה שלי במקום לאמוד ולשקול כל השלכה והשלכה
אני קבוע במסגרת. אני יהודי.. אני דתי... אני פשוט אני... אני בחרתי להיות כזה.
לפעמים אני פוחד לשמוע את האמת.
האמת היא שכמה שהייתי טוב בתיכון.. וידוע כמצטיין, עכשיו אני די ממומצע או אפילו חלש.
יש טובים ממני. אוי כמה פעמים שכנעתי את עצמי שהתנקתי מאי פרגון, קנאה ותחרות.
אתה חי בבית שבו העצמאות שלך מדוכאת.
אתה לא צדיק הרבה.. וכלל לא חסר לך.
ההתחסדויות הדיבליות שלך הן לא בדיוק לשמה.. והן אפילו רחוקות מלהיות כאלו.
אתה מפחד... אתה מפחד מהעתיד.. אתה מפחד מעצמך.. אתה מפחד משינויים.
כולם יודעים וגם אתה יודע שאתה לא סופרמן.. ואתה לא בטוח בעצמך כמו שאתה חושב... ושהדרך התמודדות שלך לא מועילה בשיט!
אתה יודע... מה שכולם צריכים .. אתה צריך עזרה.
עזרה! היא המילה .. אולי כדאי לעבור פה על כל הכתיבות והתתרפקויות שלך ולהחליף את המילה "גאולה" במילה האמיתי- עזרה!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
