היינו בטכניון כביכול.. זו הייתה מעין קפיטריה. בכיתי המון כי המרצה בשום אופן לא רצה לחזור ולהסביר לי חומר מסוים שהיה מאוד חשוב וקריטי.
ראיתי את עצמי מתחנן. והוא פשוט לא רצה. ואז המנקה אמרה שהיא תראה לי איפה כל המרצים נמצאים.. עברנו המסדרון מואר.. עבר מרצה.. עשיתי לו באי רצון נהנון ראש לשלום. לא בטוח שזה אותו המרצה שסירב להסביר לי - בכל מקרה הוא היה הארותודנט שלי אפילו בחלוק שלו.
הגענו למקום שהיו שם במות ותאורה בבנייה. המקום היה בעצם הרחבה מעל הכותל. ראיתי ערבים שכלל לא דמו לערבים זורקים אבנים למטה לכיוון הכותל. ערבי אחד בהיר עם שיער שטני ומשקפי שמש עם עדשות כחולות כאלו (ואם אני לא טועה חולצה בצבע טורקיז) התאמץ להרים סלע ושחרר אותו לכיוון הכותל. ואז החבורה תפסה נער דתי עם נעלי שורש אדומות וגם אותו שחררו לכיוון הכותל. בחלום הידהד "שמע ישראל" מזעזע שחצה מעולם עד עולם. הרגשתי את הקיבה שלי מתהפכת בזמן ששחיררו אותו.. חוויתי את החוויה הזאת כאילו זה הייתי אני.. אבל זה לא הייתי אני. רק השקפתי מהצד.
החלום הזה מתווסף לעוד המון חלומות שחלמתי ביומיים של ר"ה. היות ואני לא יכול לכתוב בר"ה -הם פרחו מזכרוני.
לחלום הזה ספסציפת יש הקשרים למציאות בעבר הקרוב יותר ובעבר הקרוב פחות.
הבהלה מהלימודים זו הבהלה מהמבחן בהסתברות שהיה
הענין של הזריקת הבחור.. זו קונטציות מהלינץ' ברמאללה - ששוחחתי על זה הרבה בזמן האחרון.
מנקה?! אין לי שמץ
אורטודנט.. ושלום חמוץ..אולי כי נשבר לי הקיבוע וכשהלכתי אליו ציפיתי ליחס חם יותר אחרי שלא התראינו כבר שנים רבות.... וגם המחיר שהוא דפק
כל העניין הבטחוני קרוב לליבי ומציאות היומיות שלי בצורה מפחידה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
