זה התחיל מחלום עם הרבה מין, אפילו עם מישהי. אני זוכר שהיינו בבית של גלעד עם גלעד ובכל הזדמנות הראנו אהבה אחד לשני. אפילו תומר היה שם חילק ארטיקים לכולם. אני לא רציתי ואז התחרטתי שראיתי שיש ארטיק בטעם אננס אבל הוא לא היה לבן כמו בדרך כלל, הארטיק הלבן היה בטעם אחר, קראתי מהאריזה אבל לא הצלחתי להבין מה השם של הטעם הזה אומר- שלי היה כתום בצבע ובטעם פסיפלורה. היה בלבול בין הארטיקים.. גם אח שלי התברבר בבחירה שלהם. נשאר ארטיק אחד ותומר התפשר עליו.
אמא שלי טאטאה את הבית. היא ואחותי ניסו תמיד לפתוח את הדלת של החדר שלי (על אף שהבית היה ביתו של גלעד)- הן תמיד עושות את זה.. לראות שאני לא עושה דברים. מישהי שנדבקה אליי כל החלום עשתה לי רימינג בזמן שדיברתי בטלפון..אמא שלי הפנתה את הגב תוך כדי חיוך (אולי התנחה שסופסוף אני עם בת ובדרך הטובה).
ואז ראיתי את עצמי במיטה שלי, אבל לא בכיוון שאני ישן בדרך כלל... במקום שהראש מול החלון..ישנתי מתחת לחלון. הטלפון שלי צלצל..ומשום מה היה בטלפון מאוד קשה לענות למי שלא נמצא ברשימת הקשר. לאחר תפעולים מעצבנים הצלחתי לענות. הזדהה מישהו בשם שלי שאמר שדיבר איתי בעבר ומצאתי חן בעניו. הוא התחתן לפני שבועיים והוא רוצה לדבר ולפרוק.. הזמנתי אותו אליי.
הוא היה חרדי (כובע וזקן) עם עיניים ירוקות מהממות. משום מה לא אהבתי את השיניים שלו. הוא חיפש להכיר.. הוא רצה ידידים . פתאום איטח מהבית כנסת נדחף..ונתן לו כרטיס ביקור של מישהו.. אמר עליו כמה דברים (לא זוכר מה) ואני הרגשתי שאני מתפוצץ, זה מה שחסר הבורים והעמי הארצות האלו יתחילו שוב לדחוף את האף שלהם ולהתערב בכל דבר כאילו הם איזה ברי-סמכא. דפקתי על השולחן ואמרתי לחרדתי שיש משהו כזה "עשה לך רב וקנה לך חבר" במטרה להזכיר לו שבא אלי ושלא יתן לכולם לשגע אותו. אבל הוא פשוט סרב להבין.. והרגשתי ייאוש..וגם קצת אכזה כי חשבתי שהוא חכם יותר.
ואז איכשהו הם התחילו לדבר על חילונים ודתיים.. ואני כמעט שהתפוצצתי.. ואז אמרתי "החילונים אפילו יותר...." (התכוונתי להגיד יותר טובים מהדתיים) ופתאום כולם נעמדו ושתקו.. ויצא שאני זה שאמרתי את המילה האחרונה. אומנם שמעתי את הטריקה בדלת אבל התעלמתי. רב מאוד גדול נכנס. לא ראיתי אותו או את פניו.. הוא נעמד מאחורי והרגשתי את הנוכחות שלו.. הוא סמך את שתי ידיו על ראשי במטרה לברך אותי וקפאתי. ראיתי רק שני פסוקים מול עיניי. הוא אמר לי תרדם/תרגע/תשכב או משהו כזה ועוד לפני שהוא אמר לי זאת הרגשתי שאני מתעלף לאחור ושומע קולות נהימות מפחידות - פחדתי מתוך חלום.
הכל היה לבן והפסוקים בשחטר ובכל זאת קיבלתי את הרושם שאני קורא מנייר.
אני לא זוכר את הפסוקים.. הם היו עירוב מוזר של "ןאהבת לרעך כמוך (שזה לא פסוק) ואולי זה ואהבת של קראית שמע.. עם פסוק "והרבתי.. אויבך..ונתתי" (שלא זוכר אותו במדיוק)
הלוואי והייתי זוכר את הנוסח הנכון. זה לא היה מאיים.. וגם לא היה בזה נחמה. משום מה זה היה משהו כתוב לי בעלמא אבל כן אני זוכר שהייתי משוכנע שניסיתי לברר את המשמעות מאחורי הדברים (או שזה היה אחרי שקמתי)
הקולות נשימה-יניקה הפחידו אותי והתעוררתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
