אז מה? להתחיל שוב במשפטים נדושים או.. כמה רע לי והצילו.. אז זהו- שלא.
עכשיו
כשאני בטראנס הפונקציות בחדוו"א.. או בטראנס הדימויים המתמטיים של אסף-
אני מבין שהחיים שלי בפרט הם חתיכת פונקציית סינוס מסחררת ואינסופית.
בשניות הכל יכול להשתנות.
"הקטע" הזה כרגיל במרכז הכותרות מתחרה עם הבדידות שגם היא הייתה מעונינת לכבוש איזו במה ולאמלל אותי יותר.
השונה עם הזמן הוא האדישות. מעין השלמה. פסיביות.
השונה עם הזמן זו הקנאה שהחלה והתפוגגה.. הקנאה באנשים שהכל מצליח להם.. זוהרים.. נאהבים.. בעיקר לא בודדים.
יש משהו חיובי בלחשוב שכל העולם הזה בסה"כ חבורה של אטומים משועממים שפוחזים במחולות ללא הרף.
בסופו
של דבר, אני רגיל לזה, אני אצליח להתעורר, לעמוד על הרגליים ולהמשיך הלאה.
אחרי הכל אני לא עצלן.. אם הם צפויים להיות.. אז ימי הזקנה הם שנועדו
להרמת ידיים.
עם כמה שאני בוהה בי כרגע פשוט איברים ומשחק במהשמו כאילו לא יצא ממני משהו- השבוע קיבלתי הרבה מחמאות. בעיקר על המראה שלי.
נחמד לשמוע.. מי היה מאמין שהזמן, האויב מספר אחת של יופי וטיפוח - דווקא ייטיב לי.
זה
הגיע לרמה שחברה של אחותי נדלקה עלי. ואני שומע הטפות לחתונה מכל עבר.
יכולתי לקחת אותה לחופה ולגמור על כל העניין בצ'יק.. פשוט חבל עליה.
יש לי הרבה תובנות. אני מצר על כך שאני כבר לא כמו פעם זוכר ורץ לרשום אותן. בטלפון שלי הצטברו כבר מספר כאלו:
"היין הוא לא האויב שלי. הפנים הן האויב. שרק לא ידעו שרק לא ישאלו. אין לי קשר לעבר, נולדתי מחדש-אבל למה?"
"צדיקות הרבה גורמת לחילול ה'. ותפארת וגאווה במקום שהענווה הכרחית. צדיקות הרבה נגרמת גם בשגגה"
"אלוהים אל תאבד תקווה ממני. הסבלנות משתלמת. האמן לי"
"הגרועים ממני לא מסבים לי נחמה- כל עוד יש טובים ממני. יבוא יום ואככב בראש הרשימה"
"יבוא יום וטוב וכישרון יתגלעו ממני ואז יכירו וידו הם ואני כי השתלם ארך אפיים ודרור לרוח השטות הזמנית"
"עבירה מלחץ מכופרת מעבירה מבטלה. אל תתן לנפשך מנוח. תעצור- אתה תשקע. תעסוקה- תעיף סחור סחור מחשבות, הרהורים ודאגה."
הלכתי
לחבר ללימודים להכין את השיעורים. אני לא סובל ללכת אליו ולהכין את
השיעורים המחורבנים האלו. אני שונא דברים מצוצים מאצבע. אני שונא להתמזמז
בדברים לא קונקרטים. אני שונא איטיות. (מזכיר לי שתכף נצטרך להכין שיעורים
נוספים).
הייתה שם חתולה. בחיי.. הייתי מסוגל לרצוח אותה במו ידיי. מעולם לא האמנתי עד כמה אנושיות יכולה להיות בבע"ח- ודווקא במובן השלילי.
היא באה כולה שעירה ומעצבנת מתחילה לחפש צומי בצורה כ"כ מלוקקת.. תנועות מטומטמות.. ייללות כאלו...אוחח
עלתה
על השולחן והסתירה את המסך מחשב. החוכמה והעורמה השאירו אותי בפה פעור.
כשאבא שלו חזר נדהמתי יותר כמה חוסר אנושיות יכולה להיות בבן אדם.
הוא בא וליטף את החתולה.. והתעצבן איך סגרנו עליה את הדלת.. וכמה שהיא מסכנה.. הוא ממש כעס על הבן שלו.
והכלבה
(החתולה) הזאת.. ראיתי את המבט שלה.. ראיתי איך היא מפנקת על אבא שלו
כאילו אומרת "תראה מה הם עשו לי.. כמה שאני מסכנה" ובעניה ראיתי את המבט
הלעגני הזה של "דפקתי אתכם! לכו תתפסו עכברים"
רציתי להקיא.
נכון היא חתולה... היא אמורה להיות מטומטמת חסרת שכל. אבל לחתולה הזאת לא רק שהיה לה שכל היה לה גם רוע.
רציתי להקיא.
מה זו ההתמסרות המטופשת הזאת לבע"ח? מה זה התעדוף הזה על פני יוצא חלציך?
שאלוהים יצלינו. הלוואי ויכולתי להביע כמה הזעזעתי.. ובעיקר למה.
פרשת "אחרי מות" ואחריה "קדושים".. עוד רבים כמוני רוצים לעבור בשלום את הפרשות האלו.
בסופו
של דבר, מצפונית לפחות כרגע, אני לא מרגיש שהן נוגעות אלי. ההתנזרות
שבאיזשהו מקום יכולה להתפרש כחתיכת צביעות - לפעמים חסרה ואולי דווקא משום
שהיא חסרה ואני עדיין מתמיד בה.. "העינוי" הזה נותן גופשנקה של "וואלה..
ישנה התאמצות, אולי דווקא הפער הזה בין הרצוי למצוי המלאכותי מצביע על
אי-צביעות"
אחת השאלות הלא פתורות שלי בעניין זה פשוט למה לעזאזל זה קיים בכלל.
זה לא שזה איזו אופנה חולפת.
ראיתי לאחרונה גביע רומי מעוטר בריקועים ברורים מאוד של אקט בין גברים. (חייב להודות.. היו בהחלט תנוחות יצירתיות ביותר)
ואז עולה בראש הפסוק של בחוקות הגויים אל תלכו. ובאופן אוטומטי נעשה קשר בראש בין הרומאיים ואותו "הקטע"
ותמונות
של אקט מיני חולפות לי בראש על רקע הפשטת העור של רבי עקיבא, הנאה בין
גברים על רקע זריקת יהודים למאכל לאריות בתיאטראות בידוריות. לעזאזל!!!
אני
לא בטוח שהקשר בין ה"קטע" לחוקות הגויים כ"כ הדוק.. אולי פעם. בהתחשב
בעולם הנוצרי ובעולם המוסלאמי של היום. האי קשר הזה צעקני וברור.
ואני
נשאר עם החוסר נורמה.. החוסר הגיון.. התועה אתה בה. אז למה כ"כ הרבה
תועים?! האם פתאום אלוהים החליט לפזר רוח שטות כאילו היו נצנצים בחתונה?
אלוהים הוא בדיוק כמו במשחק "הלבש את הדמות" ... אחד שם לו כובע.. והשני מאריך לו זקן.. אולי קצת זורה שיערות שיבה.
יש כאלו בשבילם אלוהים הוא השמנמן החמוד עם הלחיים האדומות עם חיוך מושלם וכובש...עם פונפון בשיער.. כזה שמתבקש לחבק אותו ולא לעזוב.
מי זה האלוהים הזה שאני כ"כ אוהב אותו ולא תמיד מצליח להבין אותו? פיי...בהחלט מעניין