לפעמים הייתי מעדיפה להיות מפלצת חסרת רגשות. כזאת שלא בוכה משטויות, ולא בוכה בכלל.
הייתי רוצה להיות מהמפלצות האלה, מפני שהן כמוני בחלקן- רומסות את כל מה שעומד בדרכן, לא מתכננות טוב מספיק לעתיד, מחפשות אחר ההנאה הרגעית והעכשווית. אבל בחלקן השני, הן שונות ממני כשמים וארץ. הן לא יחשבו על ההשלכות של הרמיסה, של הגועל שהן יצרו בידיים שלהם, ובאמצעות הפה שלהם שמפיץ אותו בעולם ופוגע בכולם מבלי להפסיק ויורה בכל הכיוונים. אבל לעומתן, אני אשב, ואבכה ואמרר את חיי כי יצאתי סתומה וכי אני עושה דברים מפגרים ורומסת את כל מה שעומד בדרכי מבלי לחשוב בכלל וכי אני שורפת 101 גשרים בכל יום, כאלה שלא ניתו לבנות מחדש, ואני מייסרת את עצמי על המציאות הפגומה שאני יצרתי בעוד שהמפלצת שוכחת מזה והולכת ומפגינה את חוסר הרגישות שלה כלפי האדם הבא.
ואם הייתי מפלצת, לא הייתי מייסרת את עצמי ולא היה לי בלוג שבו אני כותבת את מה שאני מרגישה ואיך שאני מרגישה ומסבירה למה אני מרגישה, כי לא היו לי רגשות ולכן לא הייתי מתרגזת מכל שטות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dark sparkle.