שאלווווווווום . D: 
אוקיי.. אני יודעת שאני כל יומיים מנסה להביא סיפור חדש ואז אחרי שבוע מצוברח ללא השראה כל הסיפור הולך לפח ובא סיפור אחר (וחוזר חלילה)..

א-ב-ל !

לא עוד.. היום הייתה לי השראה, אחרי הרבה מאוד זמן שהיא נעלמה לי לאנשהוא (והחליטה לחזור באופן מפליא בדיוק כשהייתי במרחק 10 דקות מהמחשב)

אני באמת מקווה שתהנו.. נראה לי זה יהיה אחד מהסיפורים היותר טובים שלי (שפורסמו ושלא..)

כעיקרון רציתי לעשות מהסיפור טרילגייה, אבל.. נראה מה יהיה . (;

בכל מקרה .. בסיפור יופיעו כמה דברים שיראו לכם מוכרים מספרים אחרים (אם אתם קוראים..)

אני רוצה להודיע מראש ש'עץ התלייה' ממשחקי הרעב יופיע פה, והמסקנות מהשיר יהיו אותם מסקנות ..

מקווה שתהנו . D;

חלק 1 - האבידה..

__________________________________________________________________________________________

"אנג'ל..?" שאל לוציוס (כןכן, לוציוס מאלפוי מהארי פוטר) עם מבט מוזר על הפנים, פתחתי את עיניי בזהירות, קמה לאט לאט ממיטת הקש במרתף, גופי מכוסה בקושי ע"י שמיכת הבבד הקרועה שעל עורי החשוף, הרגשתי את דפיקות ליבי עוברות למקום קרוב ליד העין, מאיימות לפוצץ אותי במהירותן, ניסיתי לנשום נשימות עמוקות, להירגע, זה לא נורא כמו שזה נראה, רק פצע אדום שמנסה להגליד לאט לאט. ליטפתי את הפנס שכיסה את עיניי השמאלית, כל ליטוף קטן שלח מזרקת כאב לכל גופי השבור, הכאוב.

לוציוס הרים את ידו, שולח אותה בכיווני, מלטף את ידיי החשופות, צמרמורת עברה בגופי, איני מתגעגעת למגע של אף אחד על גופי, איני מתגעגעת למגע של ניית'ן (האקס שלי) על גופי, אני לא יתגעגע למגע של לוציוס ברגע שאני ילך מכאן, אני לא מתגעגעת לליטוף של אמא ברגעים הקשים, לא מסוגלת להרגיש משהו על עורי חוץ מקבוצת בדים רכים, או מגע ידיי.

"אל תדאגי מתוקה.. אני לא יפגע בך.." אמר לוציוס, מרים את ידיו בזהירות, שם אותם על כל חלק אחר בגופי, חלקים במכוסים וחלקים שלא מכוסים, איברים שהיו אמורים להיות שלי בלבד ומקומות שהיו חשופים ללא מציאת מסתור בבגדים גם מחוץ לפה, מגעו הרעיד אותי כל פעם מחדש, מזכיר לי כמה אני חסרת הגנה לעומתו, כמה אני חלשה לעומתו, כמה אותי לא אוהבים לעומתו. 

-

'איפה היא? לאן היא נעלמה? לאן היא ברחה?'

-

הרגשתי את נשימתו החמה של לוציוס על עורי. כל שערותיי סמרו והקור התפשט עליי, לקח אותי אליו, הרגשתי את שפתיו של לוציוס, רציתי להרחיק אותו ממני כמה שיותר, נגעלתי, לא יכולתי לסבול את המגע המחוספס שלו על העור שלי, לא יכולתי לסבול את מעשיו בי בכל לילה נתון, לא יכולתי לסבול את חוסר האונים שלי, 5 שנים שאני כאן, 5 שנים שאני שבוייה פה, האמת שזה 7, הוא כלא אותי פה שנתיים מגיל 9-11, 'אני אוהב אותן חסרות ניסון' הוא היה אומר לי ולשלושת הבנות האחרות, הזמן עבר, כשהבנות שנולדו לו הדיעו לגיל 3 הוא הרג את האימהות (הנערות האחרות) וגידל את הבנות בעצמו, השתמש בנו מול התינוקות לצרכיו וזרק אותנו, אפילו בכמה מהתינוקות הוא השתמש לצרכיו החולניים. בגיל 11 הצלחתי לברוח בעזרת רורי, נערה שכשהוא תפס הוא הרג, אני היחידה שנשארה מאז, אחרי 4 שנים בבית הוא מצא אותי והחזיר אותי אליו שוב, הבטיח לי שהפעם כלום לא ירחיק אותי ממנו הפעם, הפעם אני בת יחידה כאן, הפעם זאת רק אני, אני מקווה שבתקופה מסויימת ימאס לו ממני והוא יהרוג אותי, או יביא נערת שעשועים אחרת ושנינו נברח מכאן לפני שהוא יספיק לבצע בה משהו, מקווה שאני יצליח להציל את החיים שלה לפני שהם יגמרו, לפני שהם יחרבו עליה, לפני שהיא תרצה למות. 

כשלוציוס סיים להשתמש בי הוא זרק אותי על הרצפה, "את כבר לא מספקת מתוקה.." הוא לחש באוזניי וקילף את גבי עם ציפורניו, יכולתי להרגיש את חום הדם זולג במורד גופי. סימן אדום נישאר מסטירותיו הקשות על לחי, סימן כחול הופיע על ירכי מהבעיטות שהוא שיגר אליי, "אוקיי אוקיי!! אני יספק אותך!!" צעקתי ללוציוס, קולי מחנן, מבקש לסיים את הסבל הזה, מבקש לסיים את הכאב שהשתלט על גופי וגורם לרגשות הפחד להופיע שוב משום מקום. 

"מתוקה.. את חייבת להתעלות על עצמך.." אמר לוציוס ודחף אותי לחדרון המקלחת, חדר שהוא מטר על מטר עם צינור מים, רוב הזמן המים גם לא חמים, היום במקרה קיבלתי זרם קצר של מים חמים. התיישבתי במקלחת, המים החמים על גופי הרועד, יש לי 5 דקות להתקלח בכל יום.. אם אני יצא לפני הזמן הדקות יתווספו למחר, אם אני יחרוג מהזמן הוא ירביץ לי, אני לא יקבל אוכל ומחר אני לא ייכנס למקלחת. ראיתי את הזרם נע בין קימורי גופי, בתחלה נאגר בבטן, אח"כ מחליק על יריכיי ונופל, במקום לחסוך את הזמן למחר התיישבתי, לא זזתי, רעדתי, פחדתי, הרגשתי שפה אני באמת בטוחה, מתחת למים. נעמדתי לאט לאט, מפחדת לאבד אחיזה בקרקע, מכאיבה לעצמי בשביל להישאר ערה עם המציאות, לא רוצה ליפול לחור השחור שהייתי בו.. לא רוצה למות..

________________________________________________________________________________________

פרק ראשון קצר.. 

מקווה שלא התאכזבתם או משו . O: 
לאביו .. 3>

תודה שהקדשתם מזמנכם וקראתם.. (: