פעם היתה נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל שהייתה עיוורת. היא שנאה את כולם חוץ מאת חבר שלה שתמיד היה שם בשבילה.היא אמרה לו פעם כשיבוא יום ואלוהים יתן לי מאור עיניים אני אתחתן איתך. ביום מן הימים נודע לה שתרמו לה זוג עיניים. היא שמחה, הניתוח עבר בהצלחה וכשהורידו את התחבושות מעל עיניה היא יכלה לראות הכל וכמובן את החבר שלה. הדבר הראשון שהוא שאל אותה עכשיו כשאת רואה,תתחתני איתי? הנערה התבוננה בחבר שלה וראתה שהוא עיוור, המראה של עפעפיו הסגורים החריד אותה,ולכן סירבה. החבר שלה עזב בשברון לב ובדמעות והשאיר אחריו מכתב : ״שמרי היטב על עיניך מפני שלפני שהיו הן שלך, הן היו שלי..."