אני אחת שמחפשת עבודה

הוא הזכיר לי את הסופר השכונתי שיש לנו בעיירה הצחוחה שלנו.ראשון.

בסופר הזה אחד מהבעלים או המועסקים,אנערף,נראה לי שאפילו הוא עצמו

לא יודע מה הוא עושה שם.אבל השם שלו זה דוב.אל תשאלו למה,אני עצמי לא

כל כך יודעת.לא שיש לי בעיה עם השם עצמו אבל זה נראה לא הכי תואם את

האישיות שלו.בכל אופן,הבן אדם שרוך,נראה כמו נעל ויש לו חתיכת קרחת באמצע

הראש,ששאר השיער שלו צועק הצילו.הוא מסתובב ברחבי הסופר בנדמה שהוא

מחפש משהו אבל לא יודע בדיוק מה.אבל הוא מחפש.הוא מדבר תמיד כאילו סוף

העולם הגיע והלוואי והוא היה זוכה בלוטו.בקיצור אדם ממורמר.כל פעם שאני ואימא

שלי באות לשם,אנחנו רואות אותו מעשן סיגריה,ומגרד בראש.מגרד בראש וחושב.

ניסיתי לדעת מה והגעתי למסקנה שהוא כנראה חושב לעצמו אם פעם לסופר הזה

היה פוטנציאל והיה משגשג,וכולם היו באים אליו,היום כבר לא.כולם מעדיפים את

השווקים כבר.אף אחד לא רואה את הסופר הזה ממטר.לא כמו פעם.פעם היו באים

רק לבורקס.הבורקס שעוד היה סמי בורקס.היו מכינים אותו אומנם מקפוא אבל כולם

ידעו שסמי בורקס הוא הבורקס הכי טוב.אנשים היו מחכים שעות רק בשביל הבורקס

הזה.ברגע שהוא היה רק יוצא אנשים כבר היו חוטפים אותו יחד עם העיתון של

יום שישי.ואחרי שהוא כבר הולך הוא מתנשף וחושב בטח:אהה,היו זמנים.