אני אחת שמחפשת עבודה

ההרגשה של אני לא שווה כלום מרחפת עליי כעננה.ולא שווה כלום זה אומר כישלון.לא

חשוב אם אני הלכתי או יילך לעשרים ראיונות או ארבעים,מה שהמספר יהיה,תמיד תהיה

לי ההרגשה של כישלון.כישלון של אני לא עובדת,לא משלמת מיסים,חשבונות,כועסת בעבודה על אנשים מרגיזים,על משמרת מעצבנת,על הבנק שדופק אותי,מס הכנסה וכו' וכו'.כאילו שאין לי זכות בכלל להתלונן.שעד שאני לא אתחיל לעבוד אני לעולם לא אדע את הערך של הכסף.כי אם אני לא עובדת איך אני בדיוק אמורה להעריך?אני כל יום

חושבת על מתי יהיה לי,מתי יגיע התור שלי,מתי אני אוכל לנפנף בזה שאני עובדת ולא

סתם מחפשת,מתי.הכי מתסכל זה שאני לא יכולה להיכנס לתוך שיחות של אנשים אחרים שנוגעות לעבודה,אני מרגישה שאם אני יאמר משהו,חלילה,אני אצא לוזרית.אז אני כמה שיותר משתדלת שלא יותר מידי להתערב,אלא רק להקשיב,להסכים,לא להביע יותר מידי דעה.כי שוב,מי אני שאני יגיד?וזה נורא.כי אני יודעת מה אני בדיוק שווה.