אני אחת שמחפשת עבודה

אני לא יכולה.אני פשוט לא יכולה.לא יכולה לרוץ,לרדוף או לבקש חתימה מידוען.

מהסיבה הפשוטה שאני כבר לא אותה ילדה קטנה שהייתי פעם.זה לא מתאים לי.הגיל

שלי הוא מחסום עבורי.בשלב כלשהו של החיים האלה,אני מבינה שאני כבר לא איזה

נערה בת 17 אלא בת 24 בעוד פחות מ-3 חודשים.וזה לא כמו הפעם ההיא שביקשתי

חתימה שהייתי אז בעיר ערוץ הילדים שעשו בעיר שלי,מאפרת רייטן,שהייתה בזמנו

מנחה,והיא מצידה צחקה ותקעה בי מן מבט של "כמה פאטתית אני שמתחננת לפאקינג

חתימה שלה".ומה בסך הכל ביקשתי ממנה,קישקוש שהיה עושה אותי שמחה.זה בשבילי

היום די דבילי.אני מנסה בכל הכוח יש לציין,להתגבר על העניין,ועד עכשיו אני מצליחה

בזה,אבל זה לא נהיה יותר קל.זה כאילו שכל ידוען מחולק למגזר מסויים של גילאים.לרוב

בגלל מה שהוא עושה.כתור דוגמה טובה אני אתן את רן דנקר.שלמשל שיחק וגילם מגוון

של דמויות בסדרות וסרטים כמו: השיר שלנו,דני הוליווד,מסכים עונה 2,הסרט האחרון

עיניים פקוחות,כלבת,חסר מנוחה אז הוא מן הסתם יפנה יותר לטווח הגילאים 12-18.שהם

בניגוד אליי כן יכולים לרוץ,לבקש,לרדוף ולעשות כמעט הכל רק כדי לראות את הסלב

שלהם,ויש את טווח הגילאים שלי,שמצפה ממני להתנהגות מסויימת.שהולמת את גילי.כי

תחשבו על זה,אם אני יבוא ויעשה את מה שאותן ילדות/נערות צעירות ממני עושות אתם

לא חושבים שהם יחשבו שאני התחלקתי לי על כל הראש.בטח כן.אז על אף הקושי

העצום,אני עוצרת די בהצלחה את ההתרגשות ואת ההתלהבות הזאת.

נ.ב חשוב - תודה ענקית לה שעיצבה לי את הבלוג!