אני אחת שמחפשת עבודה

אז איפה אתם תהיו היום בשעה 11 בבוקר,ביום שתישמע בכל רחבי הארץ אזעקה

שתקרא לכולנו,להיות מוכנים ולתפוס מרחב מוגן בבית תוך 15 שניות,מפני הטילים

באדיבותו של יימח שמו החומייני הקטן שנראה כמו קריקטורה מצחיקה.תשאלו אותי,

אני אמשיך את שיגרת חיי כאילו לא קרה כלום.שואלים למה? שאלה טובה ואני בהחלט

אענה לכם עליה.אז ככה.החלון במטבח שלנו,משקיף למטה,לכ-14 בלוני גז.צמודים

וקרובים מאוד לאחוריי בניין המגורים שלנו.כך שאם תעשו את החישוב של המקרה הכי

גרוע וחס וחלילה ל"ע ייפגע בנו או בבלוני גז טיל יקרה אסון שיהיה יותר גרוע פי כמה

מהטיל עצמו.אל תחשבו לרגע שלא אמרנו לעירייה.אמרנו גם אמרנו.לצערנו הרב זה לא

ממש עזר.שנציגים מהעירייה הגיעו ואמרנו להם שהבלונים האלה מסכנים את חיינו,כל

מה שהם עשו היה להקשיב.להקשיב במקום להגיד לנו שהם ינסו לעזור,ינסו לעשות

משהו.כלום.לא משנה כמה ניסינו להסביר,זה היה כמו לדבר אל קיר אטום.בעירייה לא

אכפת שאנחנו גרים בשכונה עם בלונים.כי מה אכפת להם.להם יש את המרחב מוגן,להם

יש איפה להסתתר שתישמע האזעקה ותקרא להם להיסתתר,והכי חשוב,להם אין בלוני

גז שמאיימים להתפוצץ.אז תסלחו לי אם יגיע מחר בבוקר ואני אמשיך את שיגרת חיי כרגיל.לא אתפוס מחסה ולא כלום.לא אקשיב להוראות ולא אנסה להיסתתר או למצוא

מחסה.בין כה וכה אין לנו.ממילא המחסה היחידי שיש לנו בבית מסתכם בפינה קטנה

שסגרנו לארון קטן וצפוף.