אני אחת שמחפשת עבודה

רק שנראה לי שאני הגירסה היותר גרועה שלה.אם אני לפעמים אוכלת או שותה בסלון

או בשולחן האוכל,או חותכת לי פרוסת לחם או סתם מכינה לי סנדוויץ או חותכת תפוח

מתוק וטעים או איזה ירק,אני תמיד אנקה אחרי.אני לא אשאיר את הכל מטונף כדי שאימא

שלי תנקה אחרי.זה נראה לי מגעיל,ולא הסטטי.אני את הליכלוך שלי אנקה לבד.כי אני זו

שעשיתי אותו.ולא משנה שהיא כבר לקחה את הצלחת שלה לכיור,אני לא אתן לה לקחת

גם את שלי.ליכלוך מביא איתו מלא חיידקים,ואם אני לא אנקה את זה יבואו אז יבואו גם

נמלים וג'וקים ויקימו קומזיץ בשולחן האוכל.לכן אני תמיד דואגת שלפני שאני הולכת לישון

או לפעמים שאני רואה שהשולחן לא נקי או שיש משהו לסדר אותו.אחרת אני לא אישן כל

הלילה בגלל זה.ורק אחשוב על כמה ליכלוך השארתי.אז תקראו לזה כפיתיות ותקראו לזה

אובססיה,אבל להשאיר ליכלוך ואחרי זה לראות שהכל שוב מבלוגן הורס אותי.כי עד שאני

השקעתי את כל כולי לסדר פתאום מישהו חייב לעשות משהו שמשנה את כל הסדר,אני

לא אוהבת את זה.אני לפעמים מעירה על זה,אבל לרוב זה פשוט מביך אותי כי אני מרגישה

שאני חוזרת על עצמי יותר מידי כי האדם שמלכלך יודע טוב מאוד שהוא לא בסדר,ולא בא

לי להיות גננת.לרוב זה באמת עובד אחרי פעם,פעמיים,אבל שאר הפעמים זה מוציא אותי

מהכלים ואני לא אומרת כלום כי נמאס לי ואז קורה שאני כבר עושה את זה לבד.פעם אחת

סידרתי את הארון שלי לפי צבע ולפי עונות שהוא היה כל כך מסודר שעכשיו שהוא שוב

מבולגן בא לי לזרוק את כל הבגדים (שאין לי) כי אין לי כוח לסדר.