אני אחת שמחפשת עבודה

את הפוסט הבא תתבקשו לקרוא במין מבטא שהוא מרוקאי-עיראקי,עם קצת שירה

באמצע:"חיילים וחיילות (בוקר טוב או אחר הצריים טובים),שער יציאה שער יפו בבקשה.

(פה מתחיל הזמרה אז שירו יחד איתו) לרמלה,לוד,ירושלים,ת"א,תעלו על הגשר,לצומת

הקרח תישארו באוטובוס (היו מספר פעמים מעטות שהוא היה אומר לנו להישאר אם היה

לו חשק להמשיך בנסיעה ולהביא אותנו לשער השני של הבסיס אם אני לא טועה,שהיה

השער שלי,שער ראשון),לשער ראשון תעברו לאוטובוס השני.שיהיה לולכם סוף שבוע

נעים ותשמרו על עצמכם." ככה פתח הנהג עם השפם,הכיפה ואיך לא המיקרופון,בבסיס

שלי את שגרת היום.הוא היה גם מקריא את השערים של הבסיסים מידי בוקר.ככה שהיה

לי בהתחלה גם יותר קל להתמצא.אחרי זה עשיתי את זה לבד כמו גדולה.אבל זה היה

הפתיח הקבוע שלו כל בוקר וכל אחרי הצהריים,שכול החיילים היו באוטובוס שהיה יחסית

לבוקר גם מפוצץ מכמות של חיילים,כולל זה שהיינו מסריחים מכל היום.היו לו מבטא שנע

בין צפצפני נסבל לבין המרוקאי-עיראקי.מבטא כזה שקשה מאוד לשכוח.הוא היה הנהג

היחידי שבלעדיו לא הייתי מצליחה למצוא את הדרך הביתה.שאר הנהגים היו עושים את

ההקראה הזו פעם ב..אבל הוא היה הנהג היחיד שהתמיד.כן,כן,אחרי חודשים (קצרים) 

שבהם הייתי מגיעה  הבייתה רק אחרי 4 שעות!.עכשיו,למה אני מספרת לכם את כל זה,

כי נזכרתי בזה עכשיו ונורא רציתי לשתף אתכם,שגם במקומות שלא כל כך נראה שהוא

כיפי או מהנה יהיה תמיד את האחד או האחת שתעשה לנו את כל היום.מה גם שזה נחמד

לדעת שיש אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים.