אני אחת שמחפשת עבודה

מחפשת את המילים,משנה את הגירסה.

שלא ידעו מה קרה.במקומם אני עושה דברים עם יותר שמחה.

שמחה שהיא כולה תפלה.

אם אני בוכה,אני בוכה בשקט,שאף אחד לא יישמע.

אם אני כואבת,אני כואבת שאף אחד לא יידע.

כי כואב לי אז מה.

תמשיכי,תמשיכי.אני אומרת לעצמי ובוכה.

משכנעת את עצמי שיום אחד והכל יירגע.אני אפסיק לחוש בכאב הרע.

אל תחשבי על מה כולם מדברים,תחשבי מה הם רוצים.

תפסיקי להראות שאת המסכנה.

תעשי דברים פשוטים.אין עתיד ולא שאיפה.

כי כואב לי אז מה.

תמשיכי,תמשיכי.אני אומרת לעצמי ובוכה.

משכנעת את עצמי שהכל יירגע.אני אפסיק לחוש בכאב הרע.

את הקטע הזה והפוסט הקודם כתבתי כי הייתי עצבנית ועצובה ואין לי דרך אחרת

לתעל את הכל אם לא לכדי הקטע הזה.אני לא אומרת מה בדיוק קרה ולמה,אבל מכל

התגובות שקיבלתי מכם,קיבלתי גם את הכוח שלי טיפה חזרה.