אני כידוע לכם,בן אדם מאוד מאוד עקשנית בכל מה שנוגע למציאות חיפושים או אם
להיות יותר מדוייקים אז לכל דבר בחיים כמעט.שאני רוצה למצוא משהו,יתפוצץ העולם
אני אמצא אותו.אני לא אהיה שקטה עד שאני לא אהיה בטוחה שאני אכן מצאתי את מה
שאני שאיבדתי.גם אם יצא שאני אחפש את זה מאה שנים אני אמצא את זה.אתם יכולים
להגיד שזה סוג של הפרעה,תגידו משהו לא נורמלי,אבל יש המון פעמים במהלך הזמן
שאני מאבדת דברים שאני יודעת ששמתי משהו במקום כלשהו או ששמו אותם איפשהו
שאם עכשיו אני לא אעזור לחפש או אמצא זה ימשיך לצחוק עליי אחר כך.זה הרי פשוט
לא הגיוני שייעלם משהו שאני שמתי ואני לא אמצא את זה במקום שהנחתי.אני מחפשת
בכל פינה,בכל חור אפשרי,חושבת איפה שמתי ומתי ולמה,משחזרת את כל צעד וצעד
שלי ובקיצור הופכת את כל העולם ואשתו ולא מוותרת.שאני מצליחה לבסוף,אין תגמול
יותר מזה,זה הכי כיף למצוא את מה שמאבדים,זה הקלה ענקית מאין כמוה.זה הרגשה
שאומרת שאין כמעט דבר שהוא לא בר מציאה.וכן יש אנשים שמחפשים ומוותרים,שזה
גם בסדר,כי לא חייבים להפוך ולבלגן רק בשביל דבר אחד,אבל אני לא מסוגלת,אצלי
לכל דבר שנאבד יש ערך שהוא ערך חשוב.
ואגב מציאות תראו את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון